ה' הוא האלוקים

"ה' הוּא הָאֱלֹקִים" הוא פסוק המופיע מספר פעמים בתנ"ך, כניסוח יסודי לאמונה בה'. לפי תורת הקבלה והחסידות בפסוק זה מתבטאת האמונה באחדותם של שני שמותיו של הקב"ה - שם הוי"ה, ושם אלוקים - ששניהם מאוחדים עמו; וכמו כן, שביחס לאור אין סוף גם שם הוי"ה הנעלה נחשב רק כאלוקים (צמצום).

בתורת החסידות

בתורת החסידות ישנם שני פירושים לפסוק. שני פירושים אלו נרמזים בכך שלאחר הקרבת הקרבן של אליהו הנביא בהר הכרמל הכריזו בני ישראל פעמיים: "ה' הוא האלוקים, ה' הוא האלוקים" - כרמז לשני פירושים אלו.

הפירוש הראשון: גם שם אלוקים מאוחד עם שם הוי'

הפירוש הראשון ב"הוי' הוא האלוקים":

אלוקים - שם אלקים הוא שם המורה על דין וגבורה, כלומר, כח האין סוף הבלי גבול אשר מסוגל לצמצם את עצמו בכדי להוות עולם מוגבל.

הוי' - שם הוי' הוא שם המורה על חסד והשפעה, כלומר, כח האין סוף בלי גבול כפי שהוא לא מוגבל.

ניתן היה לחשוב ששני שמות אלו סותרים אחד לשני, כלומר, קו ההשפעה סותר לקו המניעה. אולם בספר עבודת הקודש נאמר: "כשם שיש לו כח בבלתי בעל גבול כך יש לו כח בגבול, שאם תאמר שיש לו כח בבלתי בעל גבול ואין לו כח בגבול, אתה מחסר שלימותו". ומזה יוצא: הוי' הוא האלקים - שגם הצמצום של שם אלקים, בעצם הוא חלק מההשפעה של שם הוי'. וכפי שעצם לא יכול לכסות על עצם, כך הצמצום לא יכול לכסות על הגילוי.

הידיעה ששני השמות הם אחד, היא לפי הזוהר הידיעה המרכזית שעליה נצטווינו במצוות אחדות ה'.

המשל

על פירוש זה מובא משל מתלמיד ורבו, שהרב כאשר מוסר לתלמיד את דברי חכמתו ישנם ב' אופנים למסור - בדרך של אמירת כל השכל באריכות. או לומר משפט אחד אשר הוא כולל בתוכו את כל השכל, והתלמיד מסוגל להבין ברגע זה את משמעותו הפשוטה בלבד של המשפט, אולם לאחר ארבעים שנה, שאז "קאים איניש אדעתא דרביה" [-עומד אדם על דעת רבו], אז יבין את כל מה שצפן הרב במשפט זה.

וכעת, הרב בשעת אמירת הדבר שכל יש לו את כל ההשפעה שרוצה להשפיע לתלמידו, אך בשביל להשפיע הוא צריך לצמצם את שכלו ואזי יוכל להתחיל לבנות את השכל שישפיע לתלמידו לאחר שירד בשכלו עד לרמתו השכלית של התלמיד. אך מכל מקום, גם בשעה שהצמצם את שכלו וגם בשעת ההשפעה, לא זו בלבד שכל שכלו של הרב קיים ולא נגע בו כהוא זה, אלא אף בשעה זו מסוגל לראות בדבר שכל זה המצומצם שהשפיע את כל שכלו ברוחבו ועומקו.

אולם התלמיד בשביל להגיע לזה צריך לעמול במשך ארבעים שנה.

וכך יובן, שכח הצמצום הוא המגביל את האור האלקי, אך מכל מקום, גם בשעת מעשה של הצמצום והירידה עדיין קיים בכל תוקפו אלא שנעלם כלפי הנבראים.

אולם באם האדם יעבוד על עצמו ויזכך את גופו, אזי יוכל לראות כיצד גם בעולם הזה "הוי' הוא האלקים" והצמצום לא נגע ולא פגע במציאות האלקית, ואדרבה כל הצמצום נובע ממנו.

בבית המקדש

הרבי מבאר על בית המקדש אשר יעקב אבינו אמר על מקומו "לית דין אתר הדיוט", כלומר (על פי ביאור הקבלה), אין מקום זה כשאר המקומות בעולם אשר נבראו מעשרה מאמרות הנקראים "מילי דהדיוטא" (דיבורים פשוטים), אלא הוא נעלה מהם.

כלומר, שמקום המקדש שונה מכל העולם כיון שבו נתגלה זה ש"הוי' הוא האלקים" בגלוי. ומבאר שם שהוא מכיון ששם הוי' מתגלה במקום עצמו. דהיינו, שזה שמקום המקדש הוא למעלה מגדר של מקום הוא מצד המקום (וכפי שעצם לא מכסה על עצם, כך שם אלקים לא מכסה על שם הוי').

ישנם שלושה שלבים בזה ש"הוי' הוא האלקים":

• שם אלקים מתבטל כלפי שם הוי'.

• שם אלקים ושם הוי' הם בעצם שתי צורות הבעה של עצם אחד.

• שם אלקים מגלה שכל מהותו היא שם הוי'.

ושלב זה השלישי, שהוא חידושו של הרבי, יתגלה בבית המקדש השלישי, שאז (לא רק שמתגלה במקום, אלא) המקום מצד עצמו יצעק אלקות, ועד שנקבה תסובב גבר, והנשמה תהא ניזונת מן הגוף.

הפירוש השני: לגבי אור אין סוף גם שם הוי' נחשב כאלוקים

הפירוש השני ב"הוי' הוא האלקים":

שם הוי', שהוא כוחו הבלתי-מוגבל של הקב"ה בהתהוות העולמות, לעינינו נחשב כגילוי נעלה ביותר. אולם לגבי אור אין סוף, שלפניו סדר ההשתלשלות וכל העולמות אינם תופסים מקום, גם שם הוי' נחשב "אלוקים", כלומר צמצום, כיון שגם שם הוי' מקורו בהארה מצומצמת ביותר מאור אין סוף.

בעבודת התשובה

הפירוש הראשון ב"הוי' הוא האלוקים" - שגם הצמצום של שם אלוקים מאוחד עם הגילוי של שם הוי' - מתגלה בעיקר בעבודת הצדיקים, שעבודתם הסדירה בקיום התורה והמצוות בעולם מאירה את הצמצום ומביאה בו גילוי. הפירוש השני ב"הוי' הוא האלוקים" - שלגבי אור אין סוף, גם שם הוי' הוא אלוקים (צמצום) - מתגלה בעיקר בעבודת בעלי התשובה, שמכיון שפגמו בקיום התורה והמצוות אינם יכולים לגלות את שם הוי' ושם אלוקים בצורה הסדירה, ועבודתם מוכרחת להיות באופן של דילוג - להמשיך ישירות מאור אין סוף, שלמעלה מהוי'.

מסיבה זו, במתן תורה נאמר "הוי' הוא האלוקים" רק פעם אחת - כיון שאז היו ישראל צדיקים, ועבודתם התמקדה בפירוש הראשון. אך בהר הכרמל, כשחזרו ישראל בתשובה מחטא העבודה זרה לבעל, נאמר "הוי' הוא האלוקים" שתי פעמים - כיון שאז היו ישראל בעלי תשובה, ועבודתם התמקדה בפירוש השני.

בתפילת נעילה בסיום יום הכיפורים אומרים שבע פעמים "הוי' הוא האלוקים". משמעות אמירה זו, היא שבשעת תפילת נעילה מתעלה שם הוי' (השייך לספירות זעיר אנפין) למקורו הנעלה יותר (עתיק), שם הוא נחשב רק כ"אלוקים"; וכאשר ממשיכים וחוזרים שוב על המשפט "הוי' הוא האלוקים" - נפעלת התעלות גבוהה עוד יותר, כך שה"הוי'" של הדרגא הקודמת נחשב הוא ל"אלוקים" כעת, וכך הלאה עילוי אחר עילוי.

קישורים חיצוניים

• לקוטי תורה, דרושים לשבת שובה ד"ה שובה ישראל (הראשון)
• דרך מצותיך, מצות אחדות ה'
• דבר מלכות, שבת פרשת נח תשנ"ב

ראו גם

• אין עוד מלבדו
• אחדות ה'