אברהם סנדר נמצוב
הרב אברהם סנדר נמצוב נולד בעיירה קמין שליד העיר ויטבסק בבילורוסיה, בערך בשנת תרל"א לאביו הרב יעקב ולאמו מרת אסתר חסיה. הוא גדל במשפחה חסידית בה ספג חינוך ליראת שמיים ודרכי החסידות.
מקובל לספר[1], שהרב נמצוב זכה שבהתוועדות י"א שבט תשי"א ביקש מהרבי להגיד מאמר ולאחר בקשתו החל הרבי במאמר: באתי לגני. היה איש אמת ונחשב לתלמיד חכם דגול. היה לו ידע רב בגמרא, הלכה וחסידות.
במשך השנים כתב ספר חידושים "עדות לאסף" שיצא בדפוס בערוב ימיו. הספר עוסק ב"באורים על מאמרים סתומים בגמרא, מדרש, רש"י, וביאורים בחיזוק הדת", כפי שנכתב בהתחלה.
ילדותו
סבל רב היה מנת חלקו של אברהם סנדר בשנות ילדותו. בעת שהיה תינוק נגע פעם עם לשונו בנר דולק. הוא נכוה באורח קשה, ומאז הפך לאילם. הוא לא הוציא מפיו אף לא הגה, עד שבני העיירה כינוהו ‘אברהם האילם'. בהיותו בגיל שבע שיחק פעם בבית שכניו. בעת המשחק התגלע ויכוח בינו לבין אחת מילדות השכנים, גויה, וזו קיללה את אברהם סנדר קללות נמרצות.
הדבר נודע לאמו והיא חששה מאוד מהקללות. בצר לה פנתה לאחד מבני אדמו"ר הצמח צדק כדי שיברך את הילד. כאשר ראה כי הילד אינו מדבר, שאל אם הוא שומע, ונענה בחיוב. "אם הוא שומע, הוא גם ידבר", פסק בן הרבי. אברהם סנדר יצא עם אמו מהבית, ומהקללה יצאה ברכה - הילד החל לדבר ככל האדם.
בשל אילמותו, מלמדיו לא תלו בו תקוות רבות, אולם למרבה הפלא הוא הפך לתלמיד שקדן וחריף, עד שהקהילה המקומית החליטה לשלוח אותו לכל ישיבה בה יחפץ, והם ישלמו לו את כל הוצאותיו: הנסיעה, הספרים, בגדים ואוכל.
עוד טרם בא לכלל החלטה לאיזו ישיבה לנסוע, ובאחד הימים גוייס בעל כורחו לצבא הצאר.
בצבא הצאר
בגיל עשרים גוייס לצבא הצאר, שם שירת במשך שש שנים בתנאים קשים.
המכשול הראשון שעמד לו, היה האוכל הכשר. אברהם סנדר שמר במסירות נפש על כשרות המזון שנכנס לפיו. הוא לא נגע באוכל מבושל ובכל אוכל אחר שהתעורר אצלו חשש כלשהו לגביו. הוא ניזון בעיקר מדג מלוח, לחם ומים. לאחר תקופה בשירותו הצבאי, הלשין עליו אחד החיילים כי הוא אינו אוכל במטרה להחליש את גופו וכך יוכל להיפטר ממשימות קשות המוטלות עליו. אברהם סנדר נקרא למפקדו וננזף. הוא הצטדק והסביר כי הוא אוכל רק אוכל כשר. המפקד לא קיבל את דבריו.
בו במקום הגה מוחו של אברהם סנדר רעיון: "המפקד, תן לי ניסיון של חודש בו אוכל כרצוני, ולאחר מכן תבדוק את כוחי על ידי מבחן משותף לכל החיילים. אם אעמוד במבחן, אמשיך לאכול כרצוני; ובאם לאו, המפקד יקבע מה אוכל". מיותר לציין שהוא לא התכוון חס ושלום לאכול טריפות, גם אם לא היה מצליח במבחן, פשוט הוא קיווה למצוא דרך מוצא. המפקד הסכים, והניסיון יצא לדרך. אברהם סנדר שהיה נער צנום אבל חזק ובעל מרץ, אכל כמויות גדולות ממה שמותר היה לו לאכול, וליותר מכך הוא התפלל וקיווה לנס.
כעבור חודש ימים נקראו כל החיילים אל המפקד. הוא פקד עליהם לרוץ במהירות. כולם רצו במהירות, אך אברהם סנדר השיג את כולם. המפקד לא האמין למראה עיניו, והעמיד אותו במבחן קשה יותר. הוא נתן לו רובה כבד ומגושם אותו אפשר להחזיק בקושי רב בשתי ידיים. "החזק אותו במשך כמה דקות על יד אחת!" פקד עליו. אברהם סנדר החזיק את הרובה בקושי רב, אבל הצליח במשימה. המפקד נהנה מהמבחן ואישר לו לאכול מה שנראה לו לנכון.
לאחר שש שנים, בהיותו בן 26, סיים את השירות הצבאי וחזר הביתה תמים בהליכותיו ובמעשיו כפי שיצא לדרך. עם הגיעו לעיירה, ביקש מנכבדי הקהילה לקיים את הבטחתם מלפני שש שנים, לבחור ישיבה אליה יסע בעוד בני הקהילה ישלמו את ההוצאות. הקהילה הסכימה, והוא בחר ללמוד בישיבה שקמה זה עתה - ישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש.
בליובאוויטש
אברהם סנדר היה מראשוני התמימים בליובאוויטש, ולמד בישיבה במשך שנתיים ימים. בתחילה לא רצה לקבלו אדמו"ר הרש"ב, רק לאחר שראה את גודל תשקותו ללמוד בתומכי תמימים. בשנים בהם למד בישיבה, מסר במקביל שיעור בגמרא לבעלי בתים בבית המדרש של ליובאוויטש, תפקיד אותו מילא קודם לכן החסיד הנודע הרב אלחנן מרוזוב.
לאחר שנתיים ב'תומכי תמימים' בצילם של אדמו"ר הרש"ב ואדמו"ר הריי"צ, הגיע בברית הנישואין עם מרת שיינא שרה לבית מענדל. לפרנסתו החל לעבוד כשוחט. חודש-חודשיים היה שוהה בביתו שבבילורוסיה ולאחר מכן היה נודד במשך חודשים ארוכים בין עיירות ויישובים ושחט עבורם. בתום התקופה חזר הביתה לזמן קצר ושוב היה נוטל את מקל הנדודים.
באנגליה
צורת חיים זו נמשכה עד שנת תרס"ד, אז, בעיצומה של מלחמת רוסיה-יפן, הורה לו אדמו"ר הרש"ב להגר לאנגליה.
ר' אברהם סנדר עשה כמצוות הרבי, והיגר לאנגליה בה התיישב בעיר מנצ'סטר. הוא היה מראשוני חסידי חב"ד שהגיעו לאנגליה, ויחד עם חסידים נוספים הקים את קהילת חב"ד בעירו. לפרנסתו המשיך לעסוק במלאכת השחיטה. פעם בחודש, כאשר היו מחלקים את המשכורת, הוא היה מגיע לקבל את משכורתו, אלא שכשהיה מגיע לביתו, היו ידיו ריקות. לתמיהתה של רעייתו הסביר כי בדרך פגש עניים ולכל אחד נתן מעט עד שאזל הכסף... כשהתופעה חזרה על עצמה פעמים מספר, סידרה אשתו שהמשכורת תגיע היישר אליה.
התוועדות י"א שבט תשי"א
מקובל לספר[1], שכשעה לאחר תחילת התוועדות י"א שבט תשי"א, קם ממקומו שמאחורי כסא הרבי, הרב אברהם סנדר, ששהה ב770 באותם הימים והכריז: "הקהל מבקש מהרבי לומר מאמר חסידות. השיחות זה טוב, אבל הקהל מבקש חסידות, נמצא חן... שהרבי יאמר חסידות". דממה מוחלטת השתררה, כולם המתינו לראות את תגובת הרבי.
ואכן בשעה עשר וארבעים דקות, פתח הרבי את הקונטרס ובו מאמר ד"ה "באתי לגני" תש"י.
לאחר המאמר, הרב נמצוב, למרות שהגיע כבר לגבורות, קפץ על השולחן מגודל שמחתו, והכריז בהתרגשות גדולה: "חסידים אמרו אחרי, עלינו לברך ברכת שהחיינו וקימנו והגיענו לזמן הזה, שהשם יתברך עזר לנו שיש לנו רבי!" הרב נמצוב בירך ברכת ‘שהחיינו' בשם ומלכות וכל הקהל ענה אמן בקול אדיר ובשמחה גדולה. הרבי הפנה אליו את ראשו וחייך לעברו חיוך רחב, וביקשו לסיים את דבריו ולרדת מהשולחן.
ההתוועדות נמשכה והרבי המשיך באמירת חלקים נוספים מהמאמר. לאחר שסיים, שוב קם הרב נמצוב ובירך את הרבי בשם כל אנ"ש והתמימים לרגל קבלת הנשיאות וסיים בברכת בני חיי ומזונא, וכל הקהל ענו בהתרגשות גדולה אמן.
קווים לדמותו
ר' אברהם סנדר היה בטבעו איש אמת, המדקדק על קלה כבחמורה, גם בדברים שבני אדם דשים בעקביהם. בעת התפילות בבית הכנסת, הוא לא הירשה לאיש מהמתפללים להוציא הגה בעת התפילות. גם אם אחד מנכבדי הקהילה היה משוחח בשעת התפילה, היה נוזף בו בלי מורא.
גם על הלכות שחיטה היה מקפיד מאוד. כאשר כמה מחבריו השוחטים ניסו לבנות כללי עבודה חדשים, הוא חשש מקולות מסויימות, ולמרות היותו יחיד מול רבים, לחם כדי שלא יתקבלו הכללים החדשים - לחם וגם ניצח.
כך בשחיטה וכך גם במנהגים חסידיים. צאצאיו מספרים כי כל חייו הקפיד ללבוש את בגדיו כשהם סגורים ימין על שמאל.
ר' אברהם סנדר נחשב לתלמיד חכם דגול. לאחר יום עבודה בשחיטה, הוא היה מוסר שיעורי תורה בפני הציבור. היה לו ידע רב בגמרא, הלכה וחסידות.
במשך השנים כתב ספר חידושים "עדות לאסף" שיצא בדפוס בערוב ימיו. הספר עוסק ב"באורים על מאמרים סתומים בגמרא, מדרש, רש"י, וביאורים בחיזוק הדת", כפי שנכתב בהתחלה.
בשנים בהם התגורר הראי"ה קוק באנגליה, נהג לאכול רק מהשחיטה של ר' אברהם סנדר. למרות זאת, כאשר הוציא הרב קוק קונטרס בעניני אמונה והשקפה וביקש את הסכמתו של הרב אברהם סנדר, סירב האחרון בנימוק כי "בהלכה דעותינו שוות אבל באמונה לא כך פני הדברים!"
בחודש שבט תרצ"ז, כאשר אדמו"ר הריי"צ שהה בפריז, הגיע ר' אברהם סנדר לפריז ונכנס ליחידות. בשעת היחידות אמר לו אדמו"ר הריי"צ: "אתה חיפשת את האמת, מצאת את האמת, ואתה חי את האמת". ואכן כך היה, איש אמת שלא עשה מאומה בשביל להרשים אחרים, אלא בשביל האמת גופא. גם על מציבתו הסמוכה ל'אוהל' נכתב כי היה איש אמת.
פטירתו
בשנות היודי"ם היגר הרב נמצוב לארצות הברית והתיישב בלונג-איילנד, שם התגורר במשך 17 שנה.
לפני פטירתו לקה בדלקת ריאות. ביום טוב שני של חג השבועות תשכ"ב חלה הרעה חמורה במצבו, והוא הובהל לבית רפואה. הסובבים אותו היו לחוצים מאוד ממצבו הקשה, והוא התבדח איתם כדי להפיג מהם את המתח.
כעבור מחצית השעה הוא השיב את נשמתו לבוראו, והוא בן 97. הוא זכה להאריך ימים בברכת הרבי, כאשר לא פעם סיים הרבי את המכתבים אליו בברכות לאריכות ימים לו ולרעייתו שיינא שרה, שאף היא האריכה ימים ונפטרה בגיל 109.
לקריאה נוספת
- יוסף אשכנזי, אוצר החסידים - אישיותם ומשנתם החסידית של משפיעי חב"ד ברחבי תבל, בהוצאת חזק, תשע"ד
קישורים חיצוניים
- ↑ 1.0 1.1 כמה מהנוכחים בהתוועדות, דוגמת הרב יואל כהן, הרב זושא פויזנר, ועוד, טענו שאינם זוכרים כלל מאורע זה.