ראש השנה הוא היום הראשון בשנה, הוא חל בימים א' תשרי וב' תשרי.

ראש השנה בחסידות

כפי שנתבאר בתורת החסידות הוא יום שבבחינת הראש של השנה כולה, שכל החיות של השנה כלולה ביום זה. עבודתו של יום זה היא קבלת מלכותו של הקב"ה. על ידי תקיעת השופר, שהוא קול פשוט מפנימיות הלב.

ענינו

ראש השנה הוא כמשמעו בבחינת ראש לכל השנה כולה. שכידוע העולם כולו בנוי בבחינת עולם שנה נפש, וכמו שבנפש יש את הראש שבו עיקר החיות, וממנו מתפרט הוא לכל איבר פרטי, כך הוא גם בבחינת שנה, שהחיות הכללית של השנה היא בראש השנה, ומשם היא מתחלקת לכל חודש וחודש ולכל יום ויום.

ראש השנה הוא יום ברוא אדם הראשון, שבכ"ה באלול נברא העולם, ובא' תשרי נברא אדם הראשון. וביום זה נתגלה מלכותו של הקב"ה, שענין מלכות הוא רק אצל אדם הראשון שהוא בעל בחירה, ולא קודם בריאת אדם הראשון שהיה רק חיות ובהמות בלי בחירה חופשית. וכך גם בכל ראש השנה צריך להיות התחדשות של מלכותו של הקב"ה. וזהו ענין ראש השנה שהוא בנין הנוקבא.

ועל ידי אתערותא דלתתא, ביטול הרצון למדת מלכותו לקבל מלכותו ברצון, מעורר למעלה בחינת הרצון העליון במדת המלוכה, להיות הרצון המאציל העליון ברוך הוא להתלבש במדת מלכותו והוא הנקרא התהוות כתר מלכות.

ואתערותא דלתתא זו נעשית על ידי תקיעת שופר שהוא קול פשוט מהבל פנימיות הלב. שעל ידי קול זה מעורר למעלה מבחינת עונג העליון.

דינא קשיא ודינא רפיא

שני ימים של ראש השנה הם בבחינת דינא קשיא ודינא רפיא. שיום הראשון של ראש השנה הוא בבחינת דינא קשיא, ויום השני הוא בבחינת דינא רפיא.

מנהגי ראש השנה

לערך המלא: מנהגי ראש השנה