ספירת הבינה
ספירת הבינה היא הספירה השניה מבין עשר הספירות, לאחר ספירת החכמה ולפני ספירת הדעת.
ספירת הבינה ענינה הוא קבלת השפע בבחינה של ישות, בניגוד לספירת החכמה המקבלת את השפע בבחינת ביטול. בספירה זו השפע מפרט ומתחלק ונקלט בהשגה, ובתפיסה פנימית. ספירת הבינה מכונה גם אם, ומקבלת שפע מן האב - ספירת החכמה, ומולידה את המידות.
חכמה ובינה
הבינה היא חלק מהמוחין, תפקידה לפתח ולהרחיב בפרטיות את השפע האלוקי הנמשך מן ספירת החכמה. ספירת החכמה קשורה בענין של ברק המבריק, בו השכל מובן בהבזק אחד, ואילו בספירת הבינה נעשית הרחבה והתבוננות בפרטי ההשכלה.
יש מן הצמצום וההגבלה בהמשכת האור לבינה, כי בעוד שבחכמה היה הדבר באופן שהעיקר הוא האור, והכלי בטל אל האור, הרי בבינה הכלי הוא העיקר והאור הוא הטפל.
בינה ושמחה
ספירת הבינה קשורה בנפש במידת השמחה, וכפי שנאמר "אם הבנים שמחה", שעל ידי התבוננות בענייני אלקות נוצרת השמחה בנפש האדם.
ספירת הבינה ביחס מידות
ספירת הבינה מתוארת כאם ביחס למידות, שכן ששת המידות נולדות ומתעוררת מכוח המוחין, ובפרט מההתבוננות.
בעולמות, עולם הבריאה משמש בתפקיד ספירת הבינה.
באדם, נאמר שבינה יתירה ניתנה באישה, מפני שכמקבל הרי כוחה בהרחבת ופיתוח הנקודה שבאה מן ספירת החכמה.