מילון חסידי:שפיץ חב"ד

שפיץ חב"ד מבטא חסיד שמשתדל להיות ולקייים עניני חב"ד בתוקף, עד הקצה ה"שפיץ" ומבלי להתפעל ולהתרשם מהסביבה, ועל שם זה נקרא "שפיץ" חב"ד.

הנהגת שפיץ חב"ד

הנהגת שפיץ חב"ד, הינה באופן שכל עניני חב"ד בכלל ועניני הרבי והנהגתו וקיום רצונתיו והוראותיו עומדים בראש מעיניהם.

יש רבים מהנקראים "שפיץ חב"ד שמתדלים ככל יכולתם להשתדל שאפילו כתב ידם יהי' בדומה לכתב יד של הרבי, הרבי מעיד כי "בין חסידים לרבותיהם, משתדלים בסגנון מכתביהם והליכותיהם בכלל, להדמות לרבם", ועד כדי כך שהחסידים שהיו ממונים על העתקת כתבי היד ומאמרי החסידות השתדלו לחקות בכתב-ידם את כתב-ידו של הרבי, עד שפעמים רבות ניתן להבחין לאיזה אדמו"ר שייך המאמר אפילו מבלי לעיין בתוכן שלו.

הרבי אף הביא את הפתגם החסידים המהווה מקור להנהגה זו, על פי מאמר חז"ל: "אחרי השם אלוקיכם תלכו - וכי אפשר לו לאדם להלך אחר שכינה?", שאף שאי אפשר 'לחקות' את הקדוש ברוך הוא, הרי שתלמיד כן יכול לחקות את רבו.

הרבי דיבר פעמים רבות כיצד ראוי להיות חסיד שבגדר "שפיץ" חב"ד, שאין הכוונה שמתנהג באופן שאינו כבוד ליובאוויטש ואדרבה חסיד כזה צריך מצד האיכפתיות של על עניני החסידות עליו להקפיד שעניני חב"ד יהיו באופן של כבוד ויהיו באופן שיקרב יהודים לחסידות.

חסידים שמתנהגים בתור "שפיץ חב"ד" משתדלים להתנהג בכל ענינים כרבם, בספר "מעשה מלך" קיבצו וליקטו הנהגת הרבי בענינים רבים.

הנקראים בשם "שפיץ חב"ד"

הרבי סיפר שבניקאלייב - עיר הולדתו וילדותו - הי' ב' בתי כנסיות, חב"ד, ושפיץ חב"ד.

הטעם לפתיחת בית הכנסת הנוסף הוא מפני שפעם בעת אמירת חסידות ברעוא דרעווין התארך אמירת המאמר עד לאחר זמן מעריב, והגבאי דפק ואמר "מעריב", מספר חסידים שלא נחה דעתם ממעשה הגבאי שהפריע לאמירת חסידות פתחו בית כנסת נוסף בשם "שפיץ חב"ד.^{[דרוש מקור]}

המשורר אברהם שלונסקי בן משפחתו וידיד נעורים של הרבי, מגדיר את מקום הולדתו: קריוקוב, פרבר של קרמנצ'וג, הוא ערש הולדתו של המשורר שהגדיר את העיר קרמנצ'וג בהגדרה קצרה וקולעת: "עיר חסידית של 'שפיץ' חב"ד".

מזה שפיץ?

בשיחה של הרבי מכ' מנחם אב, יום היארצייט של אביו תיאר הרבי לילדים באופן ציורי, מה זה "שפיץ" ואיך אפשר להשתמש בו:

מחט מתחילה עם שפיץ, כדי לחבר במחט שני דברים ביחד, צריך לעשות חור קטן בכל אחד משני הדברים, ובשביל זה המחט צריכה שיהיה לה שפיץ. אבל השפיץ לבד, אם אין למחט חוט שזה הולך על "קו קצר –" על "הקו" שעל פי קבלה, כמדובר כמה פעמים, ובפשטות, זה הולך על כל מצוה, שהיא שליח ו"בגד" של הקב"ה. ובשעה שבא יהודי ומשתמש בתוקף שלו, שזה השפיץ שלו, ועושה חור קטן בגשמיות העולם, ומצד השני של המחט, בו יש חור קטן בו מכניסים את ה"קו קצר", החוט, שזה הולך על ציצית, כמדובר כמה פעמים,

ורואים גם שבשעה שרואים ציצית, זה מזכיר את כל המצוות, וציצית מתבטאת בזה שהיא חלק מהבגד, ובשעה שמכניסים את הציצית בבגד, שלשם כך צריך לעשות חור קטן בבגד, ובתוכו למשוך את הציצית, שזה "המשכה" של יהדות, ושל תורה, ומצוותיה,

אבל כדי לעשות את החור יהודי צריך לדעת שאסור לו "להתפעל" משום דבר, כי יכול להיות עולם גדול שקשור עם ענינים לא יהודיים, אבל יהודי אומר, שהיות שהוא ילד של הקב"ה, ושליח של הקב"ה לקשור ולתפור כל דבר ליהדות ועל ידי זה לקב"ה, הוא עושה את שליחותו, ועושה זאת באופן של "יצחק" - בחיות ובתענוג.

ואת זה עושה גם מחט שמצד אחד יש לה שפיץ, ובמילא יכולה לחדור ולעשות חור קטן בכל דבר גשמי, והחור הקטן מאפשר אחר כך למשוך דרכו, ע"י המחט, ולהכניס בו ציצית, שזה דוגמה ל "וזכרתם את כל מצוות הוי" ' עניין של מצוה, ואז – נהיה גם ש"מחט" שצריכה טהרה, כי זו "מחט יהודית", במילא היא צריכה להיות במקווה, ואז נהייה לגמרי טהור ב"מקווה ישראל הוי," ' שקושרים אותו עם הקב"ה,

ואחר כך – הוא לוקח, עם המצווה של הקב"ה וזה נהיה חלק ממנו, וע"י השפיץ שלו, ע"י התוקף שלו, הוא עושה חור קטן בגשמיות העולם בסביבתו, ומושך ומכניס לשם מצווה של יהדות, וזה נהיה "בגד" של הקב"ה, בגד של פאר "להתפאר", כמדובר קודם.

שלילת ה'שפיץ חב"ד'

אל אף החביבות בכללות שנראה שלרבי הי' כלפי אלו המרגשים עצמם כשפיץ חב"ד, הנה כאשר השימוש בזה הי'ה באופן הלא נכון, הרבי בכמה וכמה הזדמנות ראה לנכון, להעמיד אותם על מקומם, ומתוך תוכחתם אפשר ללמוד כיצד הרבי רואה את הדרך הנכונה שעליהם להתנהג להלן מספר דוגמאות:

על שפיץ חב"ד, ראשית לציית

במכתב מב' מ"ח, תשי"ז: ... הנה לפלא על מצב כגון דא, שכל הסברות עולות במחשבה לבד הסברא הכי פשוטה - פאלגען [לציית], לדאבוננו לא הוא היחיד בכגון דא אלא כמה מאנ"ש ואפילו פון שפיץ חב"ד, הנה "לפעמים" כשכותבים אליהם ענין שחדש הוא אצלם לפי דעתם, תכף ומיד מעסיקים השכל שלהם בכמה אופנים ודרכים לבד הדרך הכי פשוטה, והוא למלאות הנכתב כפשוטו מבלי פשט'לעך ומבלי דריידלעך...

להביט על הרבי בשעת התפלה

בהתוועדות שהתקיימה בחורף תשכ"ז אמר הרבי אודות הבחורים שכל התפלה היו עומדים ומסתכלים עליו, במקום להביט בסידור:

"ישנו מנהג של ה'שפיץ חב"ד'…שלא שיערו אבותינו…; הגמרא אומרת "אסור להסתכל בפני נשיא, ובירושלמי נאמר יתירה מזו 'ראוני נערים ונחבאו'. …מילא 'ירושלמי' איננו מחויב לדעת,…אבל "אסור להסתכל' נאמר הרי ב'בבלי', ואעפ"כ הוא מתנהג אחרת. אם כן ממה נפשך, או שמעוניין לעשות מפלוני צחוק, או שרוצה להראות שהוא עם הארץ שאינו יודע מהגמרא הזאת".

הרב דוד מאיר דרוקמן מתאר המצב שעליו דיבר הרבי: אני זוכר, ואודה וכן אבוש, שעמדתי פעם ביחד עם חבריי, והיה זה בתפילת שחרית בבית המדרש הקטן של הרבי (מה שמכונה 'הזאל הקטן'), והתרכזנו במעין חצי גורן סביב מקום תפילתו של הרבי,ולפתע הרבי פונה אלינו ואומר: "איר שטייט דאך מיט תפילין, פארוואס דאווענט איר נישט!" (=אתם עומדים הרי עם תפילין – מדוע אינכם מתפללים!). ולא שלא מלמלנו בשפתותינו את התפילה, אלא, בפשטות כוונתו הק' הייתה – מדוע אתם עושים דבר שלא נדרש מכם – וזאת, במקום להתפלל בכוונה הלב כמו שמצפים מחסיד שיתפלל.

לימוד 'נגלה' בשבת

בשיחת ליל ו' דחג הסוכות תשמ"ו מתייחס הרבי ל"שפיץ חב"ד" הטוענים "הייתכן ללמוד 'נגלה' ביום השבת". לאחר שהרבי מוכיח מהנהגת האריז"ל והנהגות רבותינו נשיאינו שיש ללמוד נגלה בשבת, הוא מוסיף:

מדי שבת בשבתו (כמו בסדר התפילה שבכל יום ויום) ישנו לימוד ענינים בנגלה דתורה, החל מהמשנה וברייתא דפאה, "אלו דברים שאין להם שיעור", עד לפרק "איזהו מקומן של זבחים", אשר לכל לראש ישנו הפירוש הפשוט שבדבר - נגלה דתורה, ובהכרח ללמוד זאת באופן של הבנה והשגה, שגם בתורה שבעל פה אינו יוצא ידי חובתו אם אינו מבין מה שלומד.

ועוד - וגם זה עיקר: לפני שנזהר בלימוד ודיבור בענייני נגלה דתורה - ייזהר לכל לראש מדיבור של חולין... ובכן, ייזהר תחילה שלא לדבר ביום השבת בדברי הרשות, ואחר-כך יחשוב על הזהירות מלימוד ודיבור בענייני נגלה דתורה!...

והרבי סיים:

ובכל אופן, אם רצונו דווקא להקפיד על מנהגים של "שפיץ - חב"ד" - יכול להקפיד ולהיזהר בכל העניינים, כולל בעניין זה גופא; אבל בתנאי שהדבר לא יגרע חס-ושלום בלימוד השיעורים הקבועים (גם) בנגלה דתורה, ובפרט שיעור קבוע שנהג בו שלוש פעמים כו'.

להזהר שלא לרחק

שבת בראשית תשמ"ה הרבי הוכיח שהתנהגות של מי שרואה עצמו "שפיץ חב"ד" לפעמים יכולה לרחק מתורת החסידות, ואמר:

"ישנם 'שפיץ חב"ד' החושבים שהם אלו שיודעים מה צריכים לעשות וכיצד צריכים להתנהג, וכל אלו שמסביבם שמנסים להעיר להם לפעמים שעושים דברי בלתי-רצוי - אין הדבר מועיל להם כלל, בחשבם מי הם אלו שיכולים להעיר להם, בה בשעה שאף א' מהם אינו מגיע לדרגתם, שהרי הם 'שפיץ חב"ד'! כוונת הדברים: לאלו שכתוצאה מדיבורים שלהם, עניני דפוס שהדפיסו, או ניגונים וכו' - גרמנו לרחק עשרות יהודים מתורת הבעש"ט, לימוד החסידות והנהגה בדרכי החסידות, ולא עוד אלא אפילו יהודים שכבר התחילו ללמוד חסידות – הפסיקו ללמוד כתוצאה מפעולותיהם של אלו! לא רק שפעולות אלו אינם מביאות לקירוב רחוקים, אלא אדרבה, עי"ז מרחקים את אלו שכבר התחילו להתקרב!

נשבר ה"שפיץ"

בתשי"ז נכנסו בחורים וצעקו על הנהלת הישיבה, על התנהגותם באופן שאינו ראוי,

הרבי שאף שלא הסכים כלל עם הנהגת הנהלת הישיבה, לא הסכים עוד יותר עם הנהגה כזו מצד תלמידי הישיבה, הרבי קרא לבחורים אליו לחדר ל[[יחידות] מיוחדת ודיבר איתם בחריפות שתפקיד התלמידים להיות שקויים בלימוד ובעבודת התפלה, ובתוך כדי דבריו הרבי לקח עפרון והשלכו על השלוחן באופן שנשבר השפיץ, והבחורים הבינו שהרבי התכוון לומד להם, שהתנהגות כזו שוברת את ה"שפיץ" חב"ד.