שבת הגדול

שבת הגדול היא השבת שלפני חג הפסח. וישנם שמכנים כך גם את השבת שלפני חג השבועות וראש השנה^{[דרוש מקור: כתר שם טוב ח"ג, וגם היה מצויין מחזור ישן]}, ומבואר כי שמם של שבתות אלו נגרר בעקבות שמו של השבת שלפני הפסח^{[דרוש מקור]}.

שם השבת

שבת הגדול נקראת כך מפני שנעשה בה נס גדול.

מנהגי השבת

• דרשת שבת הגדול - נהגו בדורות האחרונים שהחכם דורש הלכות פסח בשבת שלפניו, והעיקר לדרוש ולהורות להם דרכי ה' וללמד להם המעשה אשר יעשון..
• הפטורה - אם חל שבת הגדול בערב פסח מפטירין "וערבה", לפי שבאותה פרשה כתוב הביאו המעשר אל בית האוצר, וערב פסח (של שנה רביעית ושביעית לשמיטה) הוא זמן ביעור מעשרות.

• אמירת עבדים היינו - בשבת הגדול אחר מנחה אומרים עבדים היינו עד לכפר על כל עונותינו, לפי שאז היתה התחלת הגאולה והנסים וכן נוהגים (ודלא כמו שאיתא בשער הכולל).

בשבת-הגדול אחר מנחה אומרים "עבדים היינו", עד "לכפר על כל עוונותינו", לפי שאז היתה התחלת הגאולה והנסים. וכן נוהגים. ואפילו שבת-הגדול הוא ערב-פסח, אומרים "עבדים היינו".

בשו"ע אדמו"ר כתוב בשם הרמ"א שנוהגין במדינות אלו לאמר בשבת-הגדול במנחה "עבדים היינו". אבל בסידור השמיט זה - כי לא ציין כמו בשארי סידורים "עד כאן אומרים בשבת-הגדול". גם בפרי עץ חיים ומשנת חסידים וסידור האריז"ל ליתא.

דעת אדמו"ר מוהרש"ב לא היתה נוחה מדיוק זה, ודעתו היתה שיש לומר "עבדים היינו" בשבת-הגדול, וכך גם נהג למעשה. כך נקבע בספר המנהגים (כנ"ל), וכך נהג גם הרבי - והיה אומר עם הציבור אחר תפילת המנחה, בישבו על מקומו. לפעמים היה אומר לבנו אדמו"ר הריי"צ לומר עימו יחד את "עבדים היינו", ובמקומות אחדים ביאר עניינים שונים.

• אמירת "ויהי נועם" - אם חל פסח בשבת, נהגו בליובאוויטש לומר "ויהי נועם" במוצאי שבת-הגדול.

לקריאה נוספת

• אוצר מנהגי חב"ד
• לקוטי טעמים ומנהגים