השתדלות

נוסף על האמונה הפשוטה שהקדוש ברוך הוא זן ומפרנס את כל בריותיו, על האדם לעשות את ההשתדלות שלו להביא את פרנסתו, ואין זה בא בסתירה לכך שהכל מלמעלה.

גם בשעת עשיית ההשתדלות על האדם להאמין כי אין ההשתדלות מועילה או חסרונה מזיקה חס-ושלום, אלא פרנסתו היא מידו של השם יתברך, אלא שנדרש ממנו לעבוד ולהתאמץ.

כאשר האדם עושה את שלו, ומנוע מלעשות עוד, הרי זו ראיה שהקב"ה כך רצה וימצא את דרכיו להיטיב ולדאוג לכל מחסורו.

הסיבה לחובת ההשתדלות מסביר אדמו"ר הצמח צדק, מכיון שהשפע הגשמי והרוחני יורד לעולם בדרך הטבע, דהיינו משפע ואור אלוקי נעלה, הוא יורד ומתלבש בדברים וצרכים גשמיים, עד לפרטים הכי קטנים של צרכי האדם, לכן צריך האדם לעשות את ההשתדלות שהינה בעצם כלי ואפשרות לאור ולשפע הנצרך לרדת ולהשפיע עליו.

וכך הוא גם לגבי נס, כאשר אדם נקלע למצב שהוא זקוק לברכה מיוחדת מהקב"ה, עליו לקבל על עצמו איזה הידור או הוספה בתורה ומצוות על מנת שיהיה 'כלי' וראוי לקבל את הברכה.

אדם שאינו עושה את השתדלותו, ותולה תקוותיו לגמרי בהקב"ה, אינו נוהג כראוי וכמו שכתוב "אין סומכין על הנס שמא אין עושין לא נס" וגם אם יעשה לו נס, הרי זה מוריד לו מזכויותיו, למקרה שיצטרך באמת לנס, ונקרא 'מטריח על בוראו'.

אך מבאר הרבי שכל זאת הוא רק בנוגע לצדיקים שהעולם הוא 'מציאות' אצלם, אך צדיקים כאלו שהעולם - גם בעוסקם בו - אינו תופס אצלם מקום בכלל, עליהם אין חובת ההשתדלות, שהרי ממילא מופשטים הם מהעולם.

ראה גם

• שיתוף

מקורות

מכתב של הרבי - אגרות קודש חלק ב' תש"ה עמ' קפ'