חיים שאול ברוק
המשפיע ר' חיים שאול ברוק נולד לאביו ר' בן ציון ולאימו מרת לאה לבית ליבין, נכדת הרב יהודה לייב שאול ליבין בעיירה סנובסק בשנת תרנ"ד. בשנת תרס"ט נסע לעיירה ליובאוויטש והחל ללמוד בתומכי תמימים ליובאוויטש בזאל הגדול.
התמדתו העצומה הייתה לשם דבר גם בין ה'מתמידים' של תומכי תמימים.
בהיותו בישיבה היה לתלמידו המובהק של הרב שמואל גרונם אסתרמן וקיבל ממנו רבות.
בישיבה למד עד שנת תרע"ו, אז נישא לבת מלמד בבינשקוביץ'. תקופה מסוימת היה מלמד נערים בויטבסק, ולאחר מכן מונה לרב העיירה אלינוי.
בשנת תרפ"ח עבר לזוויהל וחידש את תומכי תמימים זוויהל.
ר' חיים שאול שימש כראש ישיבה, משפיע ומשגיח גם יחד.
תחילה התקיימו הלימודים בבית הכנסת הגדול שבעיר.
שבועיים לאחר הקמת הישיבה, החלה ה"יבסקציה" לחשוד בנעשה. יבסקים החלו בביקורים תכופים בישיבה. התלמידים העמידו אפוא תורן בחלון בית הכנסת כדי שיודיע ויתריע על כל תנועה חשודה. כאשר נצפו אלמונים חשודים מתקרבים, היה התורן מודיע מיד, ור' שאול ברוק היה קופץ מהחלון אל בית השחיטה ששכן בחצר בית הכנסת ועסק כביכול בהכנות לשחיטת עוף.
עוד צעד של זהירות נקט ר' שאול ברוק: את השיעורים מסר ר' שאול בשעות הבוקר כשהוא עטוף בטלית ובתפילין, כדי שאם יבואו הרשעים, יחשבוהו ליהודי שנשאר להתפלל ביחידות עוד שעה ארוכה.
כחודש לאחר הקמת הישיבה, "זכתה" הישיבה לביקור פתאומי של ראש העיר מלווה באחד מאנשי היבסקציה. אלה מצאו את ר' שאול מסביר לאחד התלמידים קטע בגמרא. לשאלתם, הבהיר להם ר' שאול כי הוא בא לכאן להתפלל בלבד, אבל אחד הנערים שאל אותו שאלה והוא מנסה לפתור את שאלתו; מלבד זאת, אין בינו ובין התלמידים כל קשר. דבריו לא התקבלו על לבם והוא נלקח אחר כבוד למשטרה. משם שוחרר בערבות עד המשפט.
בגלל המצב החמור שנוצר, היה ברור כי חייבים לשנות את מיקום הלימודים. הישיבה עברה לעליית גג בית הכנסת. הלימודים התקיימו בחדר קטן בתוך העלייה, והתנאים שם היו קשים.
הכניסה והיציאה מהחדר הייתה מאורגנת על ידי סימנים מיוחדים.
הלימודים במקום נמשכו כשישה שבועות בלבד, אז היה נראה כי שוב היבסקים עלו על עקבות הישיבה, והישיבה עברה לביתו של חזן בית הכנסת שהסכים לארח את הישיבה במסירות נפש.
בחודש חשוון התקיים משפטו של הרב חיים שאול ברוק. הגזר דין היה - שלושה חודשים מאסר על תנאי.
אז עברו התלמידים לבית כנסת עזוב שעמד בקצה העיר. בית הכנסת היה נראה לכאורה מוזנח ועזוב, ובעיקר לא מוכר ליבסקים, אך למרבה הצער, לא רחוק מבית הכנסת שכן המועדון של המפלגה הקומוניסטית אותו ניהל קצין ג.פ.או. חשוב.
בג' בטבת תרפ"ט גילו אנשי היבסקציה את מקום הישיבה ועצרו את ר' שאול יחד עם קבוצת תלמידים.
לאחר כמה חקירות קצרות ולא מעיקות, הוחתם ר' שאול שלא יעזוב את העיר עד למשפט שנקבע לו, ואז שוחרר לביתו.
ר' שאול נוכח שלא יוכל להמשיך וללמד עוד את התמימים והוא הטיל את התפקיד על בנימין, בחור מבוגר תושב זוויהל, כדי שילמד עם הנערים הצעירים. ר' שאול נותר מרחוק כדי להשגיח על סדרי הלימודים במשך היום, בעוד שבשעות הלילה לימד את תלמידי הכיתה הגבוהה בביתו הפרטי.
הר"מ הצעיר שלמד עם התלמידים נתפס 'על חם' כמה פעמים, אך לא נאסר. מפאת גילו הצעיר לא העלו הרשעים על דעתם כי הוא-הוא הר"מ.
בסוף חודש אדר נסע ר' שאול ברוק לעיר קאנסטאנטין, שם נפגש עם כמה מהגבירים בעיר ושוחח עמם על העברת הישיבה לעירם. כמו כן ביקש את תמיכתם לאחזקת הישיבה.
השתדלותו זו נשאה פרי ולאחר חג הפסח העתיקה הישיבה את מקומה. לדאבון לב, היבסקים הצליחו לעלות גם על מקומה החדש של הישיבה ואף לעצור כמה מהתמימים. הישיבה נסגרה על מנעול ובריח בעוד התלמידים עברו לסניפים אחרים של 'תומכי תמימים' בערים אחרות.
הישיבה בזווהיל התקיימה עד קיץ תרפ"ט.
לאחר מכן גורש ר' חיים שאול לברדיטשוב, ובשנת תרצ"ה ייסד שם את ישיבת תומכי תמימים ברדיטשוב.
בשנת תרצ"ז עלה לארץ הקודש, התיישב בראשון לציון ומונה לרב הקהילה החסידית בעיר, בראשות הרב יוסף שמוטקין.
בשנת תרח"צ מונה לראש ישיבת אחי תמימים תל אביב.
בשנת תש"ט שימש תקופה קצרה כמשפיע ישיבת תומכי תמימים תל אביב.
בשנת תשי"ב יייסד את ישיבת אחי תמימים ראשון לציון ועמד בראשה, שם קירב תלמידים רבים. בשנת תשכ"א היה בין נוסעי הצ'רטר הראשון.
היה חבר בהנהלת משלחת חב"ד בג'וינט.
ביאוריו לתניא נדפסו בספר זכרון - ברוק ובליקוטי ביאורים בספר התניא.
לקריאה נוספת
- ספר זכרון - ברוק בעריכת תלמידו ר' אורי בן שחר שיצא לאור לעילוי נשמתו.