שמן הוא אחד משבעת המשקים (המכשירים פרי לקבל טומאה) הנמשל לספירת החכמה.

שמן זית

השמן והיין

השמן נמשל לחכמה ולחסד משום היותו מתגלה באופן של גילוי אור בהשקט לעומת היין המעורר את האור על ידי תגבורת הבינה המשמח (לעומת יין המשכר שהוא גבורות קשות) ויש בו מעלה על פני השמן כמו שנאמר "ויין ישמח... להצהיל פנים משמן".

יין ושמן

בלשכת בית השמנים שבבית המקדש היו מונחים בקביעות חביות רבות שבהם יין ושמן זית. על פי תורת החסידות זה רומז על צירוף עניני היין הרומז על שמחה ועבודה בהתפעלות והתלהבות, ושמן זית - עבודה בביטול ובחשאי, שזהו ענינו של שמן זית שנמשך אחר התפילה בביטול ואינו מהבהב. למרות שהיו בה יין ושמן היא נקראת לשכת בית שמניא, כי עיקר ההדגשה היא ענין הביטול[1]

כאשר חכמים מנו את אשר היה בלשכות בית המקדש, שכח רבי אליעזר בן יעקב מה היתה משמשת הלשכה הדרומית מזרחית, ואבא שאול אמר שבה היו נותנים יין ושמן והיא היתה נקראת לשכת בית השמנים. כאשר רבי אליעזר בן יעקב שכח למה שמשה הלשכה הרביעית בעזרה, אמר אבא שאול לשכת כהן גדול היתה. על פי הסברו של רבי לוי יצחק הוא אמר זאת לסגולה, שכן שמן זית היא סגולה לזכרון, וכן כהן גדול שהיא דרגה השווה לשמן, שכן כהן גדול נמשך בשמן. אבא שאול הוא ענין הזכרון, השם שאול רומז ליסוד, השם אבא רומז לחכמה, והשם אבא שאול היא בחינת יסוד אבא שביסוד, ולכן זכר מה היה בלשכות אלו. ושרשו היה ממנשה בן יוסף[2].

שמן המדיף ריח טוב

השמן מוזכר פעמים רבות גם כמדיף ריח למרחוק ולכן עבודת האבות שהיתה בבחינת ריח בלבד ולא גילוי עצמי של אור ה' בעולם בבחינת טוב שם משמן טוב (שהתפשטות מהעצם עדיפה על פני התפשטות של ריח שאינה התפשטות עצמית).

בתורת החסידות

שמן בכללות ענינו הוא ספירת החכמה, אמנם בפרטיות עניינו הוא חכמה סתימאה שבכתר מקור החכמה, (שכנגדו באדם עניינו הוא שכל הנעלם מכל רעיון). ולכן השמן צף על גבי המים "אף שיהיה השמן תחלה למטה מן המים ויתנו המים עליו יעלה הוא למעלה על המים"[3] כי מים עניינם חכמה והשמן שעליהם הוא מקור החכמה.

שמן המשחה הנקרא שמן משחת קודש הוא השמן שהוא מקור החכמה הנקרא קודש ועל כרחך שהוא למעלה מספירת החכמה דהיינו חכמה סתימאה[4].
שגיאות פרמטריות בתבנית:הערות שוליים

פרמטרים ריקים [ 1 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
==הערות שוליים==