מצוות ביכורים
מצוות ביכורים היא מצוה שחלה בזמן שבית המקדש היה קיים, שכאשר הפרי הראשון בתבואה צומחת, יש לסמנו וכאשר הוא מוכן - יש להביאו לבית המקדש ולומר וידוי מעשרות.
הלכותיה
מי שיש לו שני אילנות מביא ואינו קורא, מי שיש לו שלשה אילנות מביא וקורא (בספר נועם אלימלך לרבי אלימלך מליז'נסק[1] מפרש כי הכוונה על פי פנימיות התורה היא כי ישנם שלשה דרגות בעבודת ה' המשולים כנגד חב"ד חג"ת נה"י, ומצות ביכורים מיוחדת למי שזכה לכל שלשת הדרגות דהיינו לעבוד את ה' בפנימיות).
בימינו
מצות ביכורים במשמעותה הפשוטה אינה קיימת כיום, אך בספרי חסידות מובא כי כאשר האדם מקדש את החלק החשוב והראשון של היום כשקם משנתו הוא מקיים בכך מצות ביכורים.
בנוסף מובא בגמרא [2]: תניא ואיש בא מבעל שלישה ויבא לאיש האלהים לחם בכורים עשרים לחם שעורים וכרמל בצקלונו וכי אלישע אוכל בכורים הוה? אלא לומר לך כל המביא דורון לתלמיד חכם כאילו מקריב בכורים.
בקשר לכך מסופר כי פעם הלכו חסידים לאדמו"ר הזקן ולכתם בדרך התווספו אליהם אלפי חסידים מכמה וכמה מקומות, ולקחו שור וציפו את קרבניו בזהב כסדר הבאת הביכורים ד"השור הולך לפניהם וקרניו מצופין זהב" וכך באו לאדמו"ר הזקן. כאשר אדמו"ר הזקן ראה אותם מהחלון נכנס לחדרו והגלגל על הארץ ואמר: מהם רוצים ממני? ואמרה הרבנית - הם רוצים לשמו ממך מה ששמעת מרבך. אמר אדה"ז: אם כן אומר ואומר.
ואז אמר אדה"ז תורה על מאמר המשנה "החליל מכה לפניהם" כי החליל הוא מלשון חלל ומקום פנוי, ומכה ל' כהה (טונקל), וזהו החליל מכה לפניהם שהחלל ומקום פנוי נעשה כהה לפני מביאי הביכורים מגודל האר המצוה דהבאת ביכורים.[3].
כמו כן מסופר כי אחד מהחסידים הגיש לרבי מעטפה בתוכה פ"נ ובה תמונה הממוסגרת של כל בני משפחתו. כשפתח הרבי את המעטפה התבונן בתמונה, וכשהוא מוציא את התמונה מהמסגרת אמר לו (תוכן בתרגום חופשי): "בבית המקדש היו מביאים ביכורים. העשיר היה מביא את הביכורים בכלים של כסף והעני בכלים עשויים קש. לעני היו לוקחים הכוהנים את הכול, ואילו מהעשיר היו לוקחים רק את הפירות בעוד שאת הכלים היו מותירים אצלו. גם אני, הוסיף הרבי, לוקח רק את התמונה ומחזיר לך את המסגרת".
ביאורי הרבי
העניים מביאים את הבכורים בסלים פשוטים וזולים[4], ונוטלים את הסלים מהם כחלק מהבאת הקרבן, בניגוד לכך, העשירים מביאים בכלים של זהב וכסף, אך משאירים את הכלים אצלם על כך אומרת הגמרא במסכת בבא קמא[5]: היינו דאמרי אינשי, אחרי עניותא אזלא עניותא.
הרבי חוקר האם הבאת הביכורים בסל היא חלק מחיוב נתינת הביכורים או חלק ממעשה הנתינה, או שהוא חיוב נפרד, ובכך הוא מסביר קושיות רבות המתעוררות בסוגיא ובדברי הרמב"ם[6]
קישורים חיצוניים
ביכורים. ענינה - הודאה. לקוטי שיחות ח"ט עמ' 153 (עמ' 181)
שגיאות פרמטריות בתבנית:הערות שוליים
פרמטרים ריקים [ 1 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית ==הערות שוליים==