בת קול

בת קול היא הארה שכלית המאירה בשכל של היהודי ואומרת לו את אשר צריך לעשות. הכינוי בת קול מורה על כך שהיא כביכול הארה חיצונית מהקול של הקב"ה.

בת קול יוצאת מהר חורב

במשניות ובגמרא מוזכר ענין הבת קול מספר פעמים:

במשנה מסכת אבות ו, ב: "אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, בְּכָל יוֹם וָיוֹם בַּת קוֹל יוֹצֵאת מֵהַר חוֹרֵב וּמַכְרֶזֶת וְאוֹמֶרֶת אוֹי לָהֶם לַבְּרִיּוֹת מֵעֶלְבּוֹנָהּ שֶׁל תּוֹרָה שֶׁכָּל מִי שֶׁאֵינוֹ עוֹסֵק בַּתּוֹרָה נִקְרָא נָזוּף, שֶׁנֶּאֱמַר נֶזֶם זָהָב בְּאַף חֲזִיר אִשָּׁה יָפָה וְסָרַת טָעַם, וְאוֹמֵר וְהַלֻּחֹת מַעֲשֵׂה אֱלֹהִים הֵמָּה וְהַמִּכְתָּב מִכְתַּב אֱלֹהִים הוּא חָרוּת עַל הַלֻּחֹת, אַל תִּקְרָא חָרוּת אֶלָּא חֵרוּת, שֶׁאֵין לְךָ בֶּן חוֹרִין אֶלָּא מִי שֶׁעוֹסֵק בְּתַלְמוּד תּוֹרָה, וְכָל מִי שֶׁעוֹסֵק בְּתַלְמוּד תּוֹרָה הֲרֵי זֶה מִתְעַלֶּה, שֶׁנֶּאֱמַר וּמִמַּתָּנָה נַחֲלִיאֵל וּמִנַּחֲלִיאֵל בָּמוֹת".

הבעל שם טוב מקשה מה היא מהותו של בת קול זה. מי הוא השומע אותו, ואם לא נשמע לאיש למה יוצא בת קול? ומבאר הבעל שם טוב כי בת קול זה הוא ההרהור תשובה שעולה במחשבתו של כל יהודי לפחות פעם אחת ביום. שכן העולמות העליונים הם עולמות המחשבה, וכאשר נשלח מסר רוחני מהעולם העליון הרי הוא מגיע בצורה של מחשבה. מחשבה זו היא כעין רמז הנהוגה בחצרות מלכים שכשהמלך רוצה לומר את רצונו הוא רומז ברמז קל ומלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא, הבעל שם טוב מוסיף ומפרש על פי זה את המאמר עין רואה ואוזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבים, לומר לך כי מצד האמת ראוי היה לאוזנו של אדם לשמוע את כל הכרוזים העליונים שמכריזים בשמים, אלא שכל מעשיך הרעים בספר נשמתך נכתבים ומפריעים לשמוע כרוזים אלו.

מאמרים נוספים

כמו כן הוזכר בגמרא (שבת פח), אמר רבי אלעזר בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע יצתה בת קול ואמרה להן מי גילה לבני רז זה שמלאכי השרת משתמשין בו דכתיב ברכו ה' מלאכיו גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו ברישא עשי והדר לשמע. על מאמר זה נאמרו מאמרי חסידות רבים, ובראשם הספר בשעה שהקדימו תער"ב שמיוסד על מאמר חז"ל זה.

כמו כן מוזכר בגמרא "בכל יום בת קול מכרזת שובו בנים שובבים". המגיד ממעזריטש מבאר מהו ענין הבת קול, כי הנה ידוע כשאדם מוציא קול נשמע כנגדו קול כמותו, וזהו פי' בת קול. ואם כן, כאשר יש בת קול מוכרח הוא שיש קול העצם, שהוא כביכול הקב"ה בעצמו מכריז שובו בנים וכו'. וידוע מ"ש רז"ל כל דבור ודבור היוצא מפי הקב"ה נברא ממנו מלאך, והמלאכים הנבראים ע"י הדבורים באמצעות הצדיק המה המעוררים את כל הדור להתעוררות התשובה.

כמו כן מוזכרת הבת קול בשבת יד, א: אמר רב יהודה אמר שמואל בשעה שתיקן שלמה עירובין ונטילת ידים יצתה בת קול ואמרה בני אם חכם לבך ישמח לבי גם אני. ובגמרא ברכות דף סא, ב: בשעה שהוציאו את רבי עקיבא להריגה זמן קריאת שמע היה והיו סורקים את בשרו במסרקות של ברזל והיה מקבל עליו עול מלכות שמים אמרו לו תלמידיו רבינו עד כאן אמר להם כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה בכל נפשך אפילו נוטל את נשמתך אמרתי מתי יבא לידי ואקיימנו ועכשיו שבא לידי לא אקיימנו היה מאריך באחד עד שיצתה נשמתו באחד יצתה בת קול ואמרה אשריך רבי עקיבא שיצאה נשמתך באחד אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא זו תורה וזו שכרה ממתים ידך ה' ממתים וגו' אמר להם חלקם בחיים יצתה בת קול ואמרה אשריך רבי עקיבא שאתה מזומן לחיי העולם הבא.

בפנימיות התורה

אדמו"ר הזקן מבאר כי הבת קול שלאחר חורבן בית המקדש הזאת היא בבחינת אתערותא דלעילא מבלי אתערותא דלתתא ולכן היא בבחינת דין כמאמר חז"ל "איש מזריע תחילה - יולדת נקבה". במקום אחר{{הערה|1=לקוטי תורה לשיר השירים מוסיף ומבאר כי שורש אתערותא דלעילא הזאת שלפני האתערותא דלתתא, גבוה לאין ערוך מהאתערותא דלתתא שלאחר העבודה וההעלאת מ"ן והוא משורש העולמות הנקרא "כי חפץ חסד הוא".

אור זה הוא בבחינת המלכות, והמלכות משנה את הקול ומגלה אותו באופן ששייך לעולמות.