פת ישראל

גרסה מ־21:48, 20 בספטמבר 2016 מאת שלום (שיחה | תרומות) (החלפת טקסט – " לחם " ב־" לחם ")
ערך זה זקוק לעריכה: ייתכן שהערך סובל מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

דינים

פת עכו"ם הוא לחם שנעשה מאחד מחמישה מיני דגן, שנאפה על ידי אדם שאינו יהודי.

מתקנותיהם של חז"ל הם התקנות להרחקת יהודים מגויים שבכלל שמונה עשר דבר. אסרו את הלחם שלהם, את השמן, ואת היין, כדי שלא יתקרבו יותר מדי אחד לשני, כדי שלא יגיעו למצב של חתונה עם בנותיהם ואחר כך יעבדו עבודה זרה (שבת יז, עבודה זרה לו, א-ב).

האיסור תקף גם במקומות שבהם נראה שאין חשש של נישואין, כך, לדוגמה, גם כאשר לגוי אין בת, איתה קיימת אפשרות שיבוא היהודי להינשא.‏[דרכי משה והב"ח]

גזירה זו לא התפשטה בכל המקומות, ולכן יש כאלה שנוהגים לקנות פת מאופה גוי במקום שאין מאפייה של יהודים משום שהדבר נחשב כשעת הדחק=חיי נפש ויש חולקין מה הגדר של חיי נפש ואם רעב או לא [מאירי] כל זה מדובר אם קנה מחנות דאינו חשש חתנות דבמלאכתו הוא עוסק אבל סתם איש לא.


פת שנאפתה על ידי יהודי מכונה פת ישראל. כדי שתוגדר ככזו על פי ההלכה, מספיק שיהודי ידליק את התנור שבאמצעותו אופים את הפת, יכניס את הפת לתנור או יבצע כל פעולה שתגדיל את האש כמו הכנסת קיסם לתנור (בתנור המוסק באמצעות עץ, בתנור גז מספיק שיהודי יגביר קצת את הלהבות כדי שהפת תיקרא פת ישראל)[ויש אומרים שבאמצעות ההסקה זה סימן הכר ויש לו דין של פת ישראל]. הגברת האש על ידי יהודי עוזר רק במקרה של נחתום נכרי ולא בלחם ביתי.והכל בתר מעיקרו דאם אפאו נחתום וקנאו סתם גו הפת מותר מצד פת ישראל


הבהרה: המידע בחב"דפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.