מרדכי היהודי

		הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית.
		אם הדף לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחת הכותבים.	שיחה

מרדכי היהודי "איש ימיני" (משבט בנימין) היה מראשי הסנהדרין בדורו, והוא מגיבורי סיפורו של חג הפורים, הוא היה ה"משה רבינו" שבדורו, ועורר את דורו לעמוד במסירות נפש בזמן הגזירה. לאחר שאסתר גילתה לאחשוורוש מיהו, הוא מונה להיות המשנה למלך.

שמותיו

השם "מרדכי" הוא שם פרסי, והמקור לשמו מן התורה הוא זה שכתוב "מר דרור", והתרגום הוא "מרי דכי" (או "מירא דכי"), דבר זה מראה על היותו "ראש לכל הבשמים" שהרי הפסוק אומר "ואתה קח לך בשמים ראש מר דרור".

מרדכי נקרא גם בשם "בלשן", משום שהיה בסנהדרין, והיה צריך להיות בקי בשבעים לשון, והוא היה "בייל לישני ודריש" – בולל ומערבב הלשונות, ודורשן; דהיינו, שכאשר הגיעו אנשים ואמרו דברים בכמה לשונות, ידע לומר למה הם באמת מתכוונים.

שם נוסף שלו הוא "פתחיה", וכן אומרת המשנה "פתחיה על הקינין. פתחיה זה מרדכי". והוא נקרא כך משום "שפותח דברים ודורשן, ויודע בשבעים לשון".

הגמרא מנסה לזהותו גם עם הנביא "מלאכי", ושהוא נקרא כך משום שהיה משנה למלך; אך דוחה זאת משום שיש ברייתא האומרת ש"ברוך בן נריה, ושריה בן מעשיה, ודניאל, ומרדכי בלשן, וחגי, זכריה ומלאכי כולן נתנבאו בשנת שתים לדריוש", ועל פי זה הם היו שני אנשים שונים.

מוצאו

אִישׁ יְהוּדִי הָיָה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה וּשְׁמוֹ מָרְדֳּכַי בֶּן יָאִיר בֶּן שִׁמְעִי בֶּן קִישׁ אִישׁ יְמִינִי:

אֲשֶׁר הָגְלָה מִירוּשָׁלַיִם עִם הַגֹּלָה אֲשֶׁר הָגְלְתָה עִם יְכָנְיָה מֶלֶךְ יְהוּדָה אֲשֶׁר הֶגְלָה נְבוּכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל:

— אסתר ב, ה-ו

יחוסו

המגילה נותנת שלושה שמות מאבותיו של מרדכי – יאיר, שמעי וקיש. אבל יחוסו המלא של מרדכי, כפי שמופיע במדרשים הוא יותר מפורט: "יאיר בן שמעי בן בענא בן מוצא בן אלה בן מפיבשת בן יהונתן בן שאול בן קיש בן אביאל בן צרור בן בכורת בן אפיח בן שחריה בן עזריה בן שוקק בן מיכאל בן אלילאל בן עמיהוד בן שפטיה בן פתואל בן פיתן בן מלוך בן ירובעל בן חנניה בן זבדי בן שמריה בן זכריה בן מרימות בן חושם בן שחריה בן אצבעון בן עזריה בן גרא בן בלע בן בנימין בן יעקב".

הגמרא אומרת, שהסיבה לפירוט שמותיהם של אלו דווקא, הוא מכיוון שיש בכל אחד משמות אלו משמעות מיוחדת לפועלו של מרדכי: " בן יאיר – בן שהאיר עיניהם של ישראל בתפלתו. בן שמעי - בן ששמע אל תפלתו. בן קיש – שהקיש על שערי רחמים ונפתחו לו".

המגילה קוראת למרדכי בשתי שמות "איש יהודי" ו"איש ימיני", משמעותם הפשוטה של שמות אלו הוא שהיה משבט יהודה (יהודי), ומשבט בנימין (ימיני). ומכיוון שזה לא יתכן – שימנה על שני שבטים כאחת, מביאה הגמרא כמה אפשרויות לתרץ:

• "אמר רב נחמן: מרדכי מוכתר בנימוסו היה" – מרדכי היה מתפאר בשמותיו. יש המפרשים שהכוונה ב"איש יהודי" היא לשם גדולה, אך הוא עצמו היה משבט בנימין. [אמנם יש האומרים, שאין זה חולק עם הדעה הבאה].
• "אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יהושע בן לוי: אביו מבנימין ואמו מיהודה".
• "ורבנן אמרי: משפחות מתגרות זו בזו, משפחת יהודה אומרת: אנא גרים דמתיליד מרדכי, דלא קטליה דוד לשמעי בן גרא. ומשפחת בנימין אמרה: מינאי קאתי" – שכאשר שמעי קילל את דוד, הוא הביט עליו וראה שיצא ממנו מרדכי, ולכן לא הרגו מיד; ועל כן הוא נקרא בשמו של דוד – יהודי.
• "רבי יוחנן אמר: לעולם מבנימין קאתי, ואמאי קרי ליה יהודי - על שום שכפר בעבודה זרה. שכל הכופר בעבודה זרה נקרא יהודי, כדכתיב "איתי גברין יהודאין וגו' לאלקיך (של נבוכדנצר) לא פלחין ולצלם דהבא די הקימת לא סגדין"" – דהיינו, שבשלב זה, השם "יהודי" עובר מהשתייכות שבטית של בני ישראל, לשם כללי לכל אחד אשר כופר בעבודה זרה, ומודה בה'.

מנהיגותו

מרדכי היהודי היה המנהיג הבולט של עם ישראל בדורו, וכפי שנאמר במדרש שהיה שקול "כמשה בדורו".

בתורת החסידות ניתן דגש מיוחד על תפקידו של מרדכי כמנהיג ישראל והשפעתו על יהודי דורו. התמסרותו המיוחדת למענם מודגשת בפסוק: "וַיַּגֶּד לוֹ מָרְדֳּכַי אֵת כָּל אֲשֶׁר קָרָהוּ", ואדמו"ר הריי"צ מדגיש שלאמתו של דבר גזירת ההשמדה לא איימה כל כך על מרדכי שהיה יושב בשער המלך ומקורב למלכות, ובן דודה של אסתר המלכה. אך למרות זאת, התמסרותו הגדולה לבני ישראל גרמה לו לחוש כאילו הגזירה היא מאורע שקרה לו עצמו

כמו כן, ישנו דגש מיוחד על הרובד הפנימי של מנהיגותו, בתור נשיא הדור שתפקידו לגלות אצל העם את נקודת היהדות והחיבור עם הקדוש ברוך הוא. זהו הפירוש הפנימי בכינויו של מרדכי במגילה כ"איש יהודי", שמשמעו - השר והמושל על ענין ה"יהודי"; כיון שמרדכי היה זה שהחדיר את נקודת היהדות בכל אנשי דורו.

חידוש נוסף היה אצל מרדכי, שגילוי נקודת היהדות שגילה אצל אנשי דורו לא התבטא רק במסירות נפש חד פעמית על עצם ענין האמונה (שזהו ענין שקשור בדרך כלל לנקודת היהדות), אלא גם בעמידה בתוקף על כך במשך שנה שלימה, על כל שינויי הזמן הנכללים בה. ויותר מכך, מסירות הנפש התבטאה גם בקיום התורה והמצוות, ואפילו התקהלויות ברבים בקשר ללימוד התורה וקיום המצוות (שאלו חידושים גדולים יותר מאשר גילוי נקודת היהדות בקשר לעצם ענין האמונה). מבחינה זו, ישנה למרדכי רפילו מעלה גדולה יותר מאשר למשה רבינו בדורו.