דובער גרודקה
הרב דובער (בער'ל) גרודקה ע"ה היה מחשובי חסידי חב"ד בלוד. עסק יום יום ב'מבצע תפילין' בכל המוסכים בעיר לוד ובבתי הספר והתיכונים. "לא היה אחד שיכול היה לסרב לו כשביקש להניח תפילין", סיפרו על ר' בער'ל. במשך שנים רבות עבד בישיבת תומכי תמימים לוד, ושימש כבלן המקווה במשך כ-30 שנה.
קורות חייו
הרב דובער גרודקה נולד בפולין בעיר 'אוסטרוב מזוביצק' בי"ח תמוז תרפ"ב להוריו הרב ר' אריה צבי וליבא גרודקה.
בפרוץ מלחמת העולם השניה ברחו לביאליסטוק שם שלטו הרוסים וכיון שלא רצו לקחת פספורטים רוסיים, היגלו אותם לסיביר - ארכנגלסק. הגליה זו הצילה אותם, כי מי שלקח את הפספורטים, הרחיקו אותו כ-100 ק"מ מהגבול לתוך רוסיה, הגרמנים ימ"ש כבשו את אותם שטחים ורצחו שם את כל היהודים.
בסיביר עבדו בכפיה, ר' דובער, אביו ואחיו הבכור אהרן ע"ה, הם עבדו בכריתת עצים ביערות. בתאונת עבודה נפגע האב אריה צבי ע"ה וכמובן שתרופות לא היו. בו בזמן העבירו אותם לאסיה התיכונה, בעת הנסיעה ברכבת האב היה במצב אנוש, ר' דובער ירד בתחנה להביא עבורו מים חמים אולם הרכבת לא המתינה לו...
בנדודיו וחיפושיו אחר המשפחה עבר זמנים קשים ביותר, לא היה לו פספורט והמשטרה התנכלה לו. בהשגחה פרטית הגיע בנדודיו לטשקנט, חסידי חב"ד דאגו לו וגם השיגו לו פספורט. שם נשא לאשה, את מרת שרה מינדל לבית קוק (לוש).
יציאתו מרוסיה
ר' דובער יצא ב'יציאת רוסיה תש"ו' יחד עם אנ"ש, הגיע לפוקינג ושם התאחד עם האחים שלו הצעירים, הוא השתדל ודאג שיקבלו חינוך חב"די (לזכותו יזקפו משפחות חסידיות שיצאו מאחיו שקירב וקישר לרבי מה"מ).
בשנת תש"ט הגיעו לארץ-ישראל והתיישבו ב'שכונת הרכבת' בלוד. בארץ התאחד עם אמו וכל המשפחה התיישבה בלוד.
בשכונת הרכבת
מיד כשהוקמה הישיבה בלוד קיבל על עצמו להיות הקניין והדואג לצרכים הגשמיים של התלמידים. במשרה זו עבד למעלה מ-50 שנה. בכל נפשו היה מסור לישיבה ולתלמידים ואלה היו לו לבנים. הוא עצמו לא זכה לילדים.
ר' בער'ל היה משכים קום ולומד בקביעות חברותא יחד עם הרב דב בעריש רוזנברג.
רבים זוכרים את התמסרותו והקרבתו ל'מבצע תפילין', ר' בער'ל הקדיש את עצמו ונתן את כולו לעניין זה. היה אהוב ואוהב את הבריות וכן ניהל גמ"ח הלוואות לתושבי השכונה.
זכה להיות מקושר בלב ונפש לרבי מלך המשיח וגם קיבל מהרבי קירובים רבים.
פטירתו
- זוגתו מרת שרה מינדל נפטרה - תשנ"ה
- ר' דובער נפטר - ה' תשרי תשס"ז