אחדות ישראל בהקהל

אחד העניינים המיוחדים בהקהל הוא שמקהילים את כל העם, אנשים נשים וטף, בקהל אחד - אחדות ישראל בהקהל. היינו, שכל ישראל נעשים למציאות אחת של "קהל", קהל אחד - נקודת האחדות.

זאת ועוד: עיקר המכוון ד"הקהל" הוא - כהמשך הכתוב - "ליראה את ה'", היינו שעיקר ההדגשה אינה על הלימוד בהבנה והשגה, שבזה ישנה התחלקות בכל אחד ואחת לפי ערך שכלו, אלא על יראת ה' שכולם משתווים בה.

וכמודגש בלשון הרמב"ם "לשמוע באימה וביראה.. כיום שניתנה בסיני": עיקר החידוש דמתן-תורה הוא - ההתגלות האלוקית שבמעמד הר-סיני, שפעלה יראה ותכלית הביטול "וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק", ובלשון חז"ל "מה להלן באימה ביראה ברתת ובזיע".

וכמו כן ב"הקהל" - עיקר המכוון אינו בנוגע להבנה והשגה בשכלו, כי אם בנוגע לכוונת הלב, רגש האימה ויראה, כבמתן-תורה, שלכן, בטלה ההתחלקות שמצד ההבנה והשגה, אלא, כל ישראל מ"חכמים גדולים" עד ל"מי שאינו יכול לשמוע" מתאחדים במעמד "הקהל", "כאיש אחד בלב אחד", כפי שהיה בעת מתן-תורה.

לפי זה גם יובן מדוע קריאת התורה במעמד "הקהל" היתה דווקא על-ידי המלך - אף שלימוד התורה עם כל ישראל שייך, לכאורה, לסנהדרין - כי מאחר שמטרת קריאת התורה ב"הקהל" היא "ליראה את ה'", דבר המאחד את כל בני ישראל, נעשה הדבר דווקא על-ידי המלך ש"אימתו עליך", הוא זה שמעורר את הרגש של "אימה ויראה" המבטל את ה"אני" ואת המציאות הנפרדת של השומעים, והרי המלך הוא "לב כל קהל ישראל" שמאחד בתוכו את כל עם ישראל כמציאות אחת.

ונמצא, שבמצוות "הקהל" ב' עניינים הקשורים זה בזה - יראת ה' ואחדות ישראל.