חלוקת דולרים

בשנת תשמ"ו, פתח הרבי במנהג חדש - 'קבלת קהל' קבועה. מדי יום ראשון, הרבי עמד בחדר קטן סמוך למשרדו, ותור ארוך של גברים, נשים וילדים היה משתרך במסדרון ומחוצה לו ועובר לפניו כדי לקבל את ברכתו. רבים מהעוברים לפני הרבי ניצלו הזדמנות זו כדי להתייעץ עם הרבי בשאלות שונות ובתום הפגישה שמשכה נקבע ע"י הרבי לפי הצורך, העניק הרבי לכל אחד מהעוברים לפניו שטר של דולר אחד, כשהרבי ממנה את מקבל הדולר להיות שליח-מצווה שייתן את הדולר לצדקה.

כששאלו הבריות מדוע דווקא דולר, הסביר הרבי את הנוהג החדש, בדברים שחותנו אדמו"ר הריי"צ נהג לומר לעתים תכופות: "כאשר שני יהודים נפגשים, עליהם לראות שתצא מכך תועלת ליהודי שלישי"... הרבי רצה להפוך את פגישתו עם כל אחד ואחד לאירוע נעלה מ'סתם פגישה'; הוא ביקש שכל אחד ואחד יהיה מעורב בקיום מצווה ועשיית מעשה טוב - ובפרט כשהיה מדובר במצווה שאדם שלישי נהנה ממנה.

לדברי אנשים שנטלו-חלק במעמד חלוקת הדולרים (שנקרא פשוט 'בדולרים'), חלוקתם ע"י הרבי הייתה חוויה ייחודית ומסעירה. הרבי עמד במשך שעות רבות ללא הפסקה - לעיתים אפילו שמונה שעות רצופות - וקיבל מאות אנשים בזה אחר זה, ובכל-זאת, על-אף המאמץ שהיה כרוך בכך, כל אחד מהעוברים הרגיש שבאותן שניות של מפגש הרבי היה רק אתו - כאילו היה המבקר היחיד שנפגש עם הרבי באותו יום.

באחד מימי ראשון אלה, אשה מבוגרת לא יכלה להתאפק ושאלה: "רבי, כיצד אתה עושה זאת? כיצד אינך מתעייף?" והרבי חייך והשיב: "כל יהודי הוא יהלום - ואיך אפשר להתעייף מספירת יהלומים?"

אלפי סיפורי מופת שמימיים התרחשו בשעות אלו של חלוקת דולרים. מילות הרבי "ברכה והצלחה" היו בשביל אלפי האנשים המילים החזקות ביותר והבטוחות ביותר לכל בעיה וצרה אליה היו צריכים פיתרון.