שמעון מנשה חייקין

ר' שמעון מנשה חייקין נולד לערך בשנת תקס"ב ועלה לארץ הקודש משקלוב, לערך בשנת תק"פ, בהיותו בן י"ח, והתיישב בצפת. כאשר כ"ק אדמו"ר האמצעי הורה לחסידיו שבאה"ק להתיישב בחברון היה הוא מהראשונים שעברו מצפת לחברון.

בשנים הסמוכות נסע לרוסיה לביקור קצר, או לשד"רות, וחזר לחברון.

כשחזר לחברון שימש בה כשו"ב והתעסק בעניני העדה ומשנת תר"ג ואילך מופיע שמו בין ממוני עדת חב"ד.

לערך בשנת תקצ"ז התחיל להתעסק בהוראה; כנראה כעוזר לרב המגיד ר' שמואל סגל מראהאטשוב, אבל רק לאחר פטירתו עלה על כסא הרבנות.

לעומת ר' שמואל הנ"ל, המכונה תמיד בשם "מגיד", נקרא ר' שמעון מנשה בשם "ראב"ד לעדת האשכנזים בחברון". הוא יסד בית-דין מיוחד לעדת חב"ד שבחברון, והוא עמד בראשו. מאז היו כל עניני העדה נחתכים על פיו.

את ראשית פעולתו בעניני העדה למדים אנו מתוך כתב ב"ד בדבר עזבונו של השד"ר ר' ישראל יפה. באותו מעשה ב"ד, שחותמים עליו הרבנים הספרדיים, נאמר:

במותב תלתא כחדא הוינא נחנ[א] בי דינא דחתמין לתתא כד אתו קדמנא ה' ר' משה ב"ר מרדכי מיזליש ור' שמעון מנשה והעידו בפנינו בתו' עדות גמורה איך יודעים בבירור מהחשבונות שעשו אחר נכוי כל העזבון שנשאר אחרי הר' רבי ישראל יפה המדפיס נ"ע.

עובדה זאת ששנים אלו באים ומעידים על חשבונות השד"ר ר' ישראל יפה, מורה שהם העומדים בראש העדה. ר' משה מייזליש אמנם היה באותה שעה מראשי העדה. ומכאן למדנו שגם ר' שמעון מנשה, שהיה בשעה זו בן 27 בלבד. גם הוא התעסק אז בעניני העדה.

את חתימתו אנו מוצאים לראשונה על האגרת שכתבו ראשי העדה אל כ"ק אדמו"ר הצמח צדק בשנת תקצ"א (מגדל עז ע' תקיט). הוא חותם שם האחרון (להיותו צעיר החותמים, בן 29 בלבד) "ונאום שמעון מנשה בלא"[א] מו"ה משה שו"ב". למדנו מכך שתעסוקתו העיקרית באותה שעה היתה "שו"ב" ואף התעסק בעניני הכלל, שלכן בא על החתום באגרת, שבה מאשרים את קבלת מעות התמיכה, שנשלחו ע"י כ"ק אדמו"ר הצמח צדק.

לאחר הפסק של 12 שנים אנו מוצאים שוב את חתימתו (ראה ותיקין שם הערות 6; 9. אבל ראה כרם חב"ד גליון 1 ע' 116) על שטר ההרשאה לדון בירושלים משנת תר"ג, המתחלת "מודים אנחנו הח"מ ממוני ומשגיחי עדתינו ק"ק חב"ד בצירוף זט"ה" (לעיל פ"ט). על כתב השד"רות משנת תר"ד לערך (שם), בין "חו"ר ממוני ומשגיחי ק"ק עדתינו הי"ו בצירוף יח"ס". על האגרות לפקוא"מ מהשנים תר"ד (לעיל פי"א) ותר"ו (לעיל פי"ב). על האגרת משנת תר"ו (מגדל עז ע' תקכ"ג) ועל אגרת למונטיפיורי משנת תר"ט (קלויזנר ע' 307 הערה 5).

בכל הנ"ל לא נזכר כרבה של העדה, וגם במפקד תר"ט לא נזכר אלא כממונה.

אמנם בהודעה בעתון על פטירתו בשנת תרנ"ג נאמר "כחמשים שנה ישב על כסא ההוראה בעה"ק חברון תובב"א". ויתירה מזו כותב ר' יהודה ליב שאול ליבין באגרת מחברון, באגרת שכתב בשלהי שנת תרמ"ז "והרב אשר בפה חברון הוא מופלג גדול והוא מעיר שקלאב והוא בפה רב יותר מחמשים שנה". נראה משני הזכרות אלו, שכך היה מקובל אז בחברון, שהוא ישב על כסא ההוראה לערך משנת תקצ"ז עד שנת תרמ"ז [שאז מינה לו עוזר וממלא מקום]. ועדיין צ"ע בזה, שבאגרת נוספת מהנ"ל (שתועתק לקמן) מכ"ב סיון תרח"ם כותב "ולא קיבל זה ארבעים שנה שום שכירות". מסגנון הדברים נראה שהתחיל להתעסק ברבנות לערך משנת תר"ז-ח; אלא שכל עוד היה חי ר' שמואל מראהאטשוב לא נקרא באופן רשמי בשם רב, אלא בשם "ממונה" או "יחידי סגולה" וכיו"ב.

במסגרת עבודתו בניהול קופת "כולל חב"ד" הוא נסע פעם אל כ"ק אדמו"ר ה"צמח צדק" לליובאוויטש, כנזכר באגרת שכתבו ממוני ומנהלי כולל חב"ד אל כ"ק אדמו"ר הריי"צ נ"ע, בח"י סיון תרפ"ב (פנקס אגרות מו"מ כו"ח תרפ"ב-ח) "בחיי הצ"צ, שהרב הרש"מ זצ"ל נסע אצלו ועשה הרשימה [ממקבלי החלוקה ממעות כולל חב"ד, והסכום שמקבל כל אחד מהם] במחיצתו".

מעת שעלה על כסא הרבנות בחברון הוא חתום ראשון על כל כתבי ראשי העדה.

על משרותיו ועל הב"ד שבראשותו למדים אנו מתוך מפקדי תרט"ו; תרכ"ו; תרל"ה (ראה סיכום המפקדים בס' חברון ע' 82; 185-183): במפקד תרט"ו רשום הרש"מ כראב"ד, כראש ישיבה כפרנס כעומד בראש חברת הכנסת כלה כגבאי חברה בקור חולים ולינה ואחד המתפללים לפני העמוד בימים הנוראים. הדיינים שבבית דינו הם ר' אברהם דובער [חיטריק מסענע] ור' נחום אריה [סגל מראהאטשוב].

במפקד תרכ"ו "דיינים: הר"ר שמען מנשה, הר"ר דובער מלובאקי, הר"ר נחום מקבליק.. ראש הישיבה: הר"ר שמעון מנשה.. חברת בקור חולים והכנסת כלה..

מנהיג: הר"ר שמעון מנשה".

במפקד תרל"ה רשום כראב"ד של ביהכ"נ הגדולה "בית מנחם". הוא גם "ראש הישיבה" ותלמידיו הם "כל הת"ח המתפלל' בבהמ"ד הזה" והוא נותן שלשה שיעורים ביום. (ובביהכ"נ הקטנה מכהן ר' נחום אריה הנ"ל כראב"ד וכראש הישיבה).

חברי בית דינו של הרש"מ היו באותה שעה ר' יעקב מקיידאן [מחבר סיפורים נוראים, ביאור תניא] ור' שאול ברימ"ט אשכנזי [אבי משפחת שאולזון]. הם היו בבית דינו כבר בשנת תרל"א:

בס' מעשה אבות (ירושלים תרס"א, ע' יז) נדפסה "הסכמת הרב הגאון רב דק"ק אשכנזים בעיה"ק חברון ת"ו עם בית דינו", לאסור את בתי הספר החדשים, וחתומים: נאם שמעון מנשה בלא"א מו"ה משה זללה"ה, נאם חיים יעקב בלא"א מו"ה מאיר ז"ל, נאם שאול בלא"א מו"ה יעקב מרדכי זללה"ה". אין תאריך להסכמה זו, אמנם היא באה בהמשך לפס"ד רבני ירושלים משנת תרל"א.

גם על גבי שטר מכירה משנת תרל"ג אנו מוצאים את אישור וקיום השלושה האלו, בס' "חברון" ע' 61.

מכל הנ"ל אנו רואים שלא היו לו חברי ב"ד קבועים, למשך כל זמן כהונתו, אלא מזמן לזמן היו משתנים.

בכ"ט סיון תרנ"ג נפטר הרב שמעון מנשה.

בכבוד גדול למאד הובל לקברות, כל תושבי עה"ק חברון ת"ו כספרדים כאשכנזים נהרו ביראת הכבוד אחר מטתו ויעוררו עליו מספד מר.

משפחתו

בקשר לבני ביתו יש סתירה בין המפקדים: במפקד תקצ"ט רשום בנו אברהם בן ג' שנים. במפקדי תרט"ו; תרכ"ו לא נזכר בנו הנ"ל, אבל נזכר בהם שם אשתו "זיסא", או "זיסל". במפקד תרל"ה רשומה אשתו דבורה ובנו משה מרדכי. נראה שבנו אברהם נפטר [או עזב את חברון] לפני תרט"ו; אשתו זיסל נפטרה בין השנים תרכ"ו-תרל"ה, שאז נשא את אשתו השניה דבורה - אלמנה עם בן משה מרדכי.

משה מרדכי זה הוא חתנו של ר' עקיבא יוסף שלעזינגר, שהו"ל את ספרו "ברית עולם" בתוספות הערותיו (ירושלים תרס"ב-ג). בהקדמה לס' הנ"ל הוא מתואר "נכדו של הרב הק' ר' וואלף מטשארנסטרע זיע"א אשר מנוחתו כבוד בטבריא ת"ו" (אודותיו "החסידות", אלפסי, ע' 90). הוא היה בא כל שנה עם אמו ליאצ"ט של הרש"מ, כנזכר באגרת שלו לשיל"א (ארכיון שיל"א) מיום ז"ך סיון תרס"ה "באתי לפה שלשום עם אמי מורתי הרבנית תי' על היא"צ של עט"ר הרה"צ זצ"ל אשר יהי' אי"ה ביום א' הבע"ל ער"ח תמוז". מרת דבורה הנ"ל נפטרה בי"ג כסלו תרע"ד (אבני זכרון חי"ב) "ה' דבורה א"ר שמעון מנשה חייקין".

באגרת ר' יהודה ליב שאול ליבין (תועתק לקמן) מתאר את ר' שמעון מנשה "והוא מחותן של הרב החסיד הרב המנוח ר' אליהו יוסף נ"י מדריבין". ומפרש אריה בן יוסף (זכר אביעד ע' קמו) "שבנו ר' דוד ריבלין נשא לאשה את בת רבה של חברון הרב שמעון מנשה חייקין ז"ל". כך גם במפקד תרכ"ו רשום ר' דוד ב"ר אליהו יוסף "חתן ר' שמעון מנשה" (ראה גם מגנזי ירושלים חט"ו) ופלא שבאף אחד מהמפקדים לא נזכרת בת זו. ע"כ פירש ר"ב לנדוי (כרם החסידות, ניסן תשמ"ה, ע' רד) "כנראה שרעיתו ראשקע נתגדלה בביתו של ר' שמעון מנשה". אמנם ראיתי מכתב של מ. ש. סלונים (בארכיון יערי שבספריית ירושלים), שבו כותב ליערי "ראשה ריבלין חותנתו של ר' אלתר ריבלין ואשתו של ר' דוד צבי ריבלין היתה נכדתו של ה"ר שמעון מנשה ולא בתו. אני הכרתיה טוב". וכך גם בהקדמת הס' אוהלי יוסף על הש"ס (ירושלים תשט"ז, ע' 20) "נכדת הרה"ג שמעון מנשה מחברון". גם זה לא מסתבר; שהרי אז היה נשוי לאשתו הראשונה עדיין, שלא ידוע לנו ממנה אלא בן אחד - ר' אברהם הנ"ל. ובהקדמה הנ"ל מסיים "האריכה ימים ונפטרה בירושלים בת שתים ותשעים שנה, בחדש טבת תרצ"ה", א"כ נולדה בשנת תר"ג.

ובודאי לא היתה בתו של ר' אברהם בן הרש"מ, שהיה אז בן 7 בלבד. ודבר זה אפשר לברר לפי רשימת בית העלמין הישן לכוללות החסידים בירושלים (ראה כרם חב"ד ח"ב, ניסן תשמ"ה, ע' רג), שבודאי רשום בה שם אביה.

==קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר האמצעי|חייקין]]