חיים הורביץ (טשקנטֶר)
הרב החסיד חיים הורביץ הידוע בכינוי 'חיים טשקנטר' נולד בשושן פורים תרס"ב, בעיירה החסידית סוראז, לאביו הרב משה אברהם הורביץ שהיה מחסידי אדמו"ר הרש"ב ומצאצאי הרב הקדוש אהרון מסטרשלה והשל"ה הקדוש.
ילדותו
בילדותו למד ב'חדר' שבעיירה. אחיו למדו בישיבת תומכי תמימים שבליובאוויטש, אולם ר' חיים עצמו נאלץ לסייע בפרנסת המשפחה בשל מצבה הכלכלי הקשה, עקב כך נבצר ממנו ללמוד בליובאוויטש.
ר' חיים ביקר פעמיים בעיירה ליובאוויטש, בשנת תרע"ד-תרע"ה, אך לדאבונו הרבי הרש"ב לא שהה באותה עת בליובאוויטש.
במהלך השנים למד את מקצוע ה'
שגיאות פרמטריות בתבנית:מונחון
לא נמצא templatedata תקין אגרונומיה' ובעבודה זו ראה הצלחה גדולה גם במובן הכלכלי, אלא שבגלל הקפדתו על שמירת השבת, פוטר אותו מעבודתו מידי כמה חודשים, עד אשר הצליח למצוא עבודה דומה חדשה. בתקופה זו מונה לחבר מן המנין ב'תפארת בחורים' וקבע עיתים לתורה בכל עת מצוא.
כאשר הגיע לפרקו נשא לאשה את בת גילו אולם עם לידת ביתם הראשונה - נפטרה אשתו לבית עולמה. במשך תקופה התגורר בעיירה קובישאק ונטל חלק פעיל בסניף 'תומכי תמימים' שפעל במקום. כר"מ בישיבה שימש הרב יוסף גולדברג ור' חיים דאג לכל הסידורים הגשמיים של הישיבה. בשנת תר"צ התגורר ר' חיים במוסקבה. החסידים במקום נהגו לומר: "יש כאן אחד שמתפלל עם המוח - הרב פרץ מוצ'קין ואחד שמתפלל עם הלב - ר' חיים".
טשקנט
במשך הזמן היגר לאוזבקיסטן, בעקבות השמועה ששם קל יותר להקפיד על קיום התורה ומצוות ללא רדיפות אנשי היבסקציה. בתקופת מלחמת העולם השניה, היגר לטשקנט וברבות הימים, כאשר רבים מאנ"ש החלו להגר לטשקנט בכדי לברוח מזירת המלחמה, שימש ביתו של ר' חיים כתחנה ראשונה למאות משפחות אנ"ש שהשתכנו בביתו ימים רבים תוך שהוא דואג להם לכל מחסורם. מאותה תקופה נודע ר' חיים בכינויו הידוע - 'ר' חיים טשקנטר'.
באחת מנסיעותיו לצורך עבודתו, נעצרה הרכבת בצי'אלי, שם פגש ר' חיים לראשונה את ר' לויק (שהמתין לבואה של הרבנית חנה) והם שוחחו כרבע שעה עד לנסיעת הרכבת. ר' לויק ביקש שידווח לאנ"ש שבטשקנט על מצבו (לימים סיפר על פגישה זו ביחידות לרבי מלך המשיח).
בתקופה זו נישא בשנית למרת חנה לבית זסלאווסקי, ולאחר חתונתו היגר לסמרקנד. גם בעיר זו ביתו היה פתוח לרווחה לתלמידי הישיבה שלנו בביתו ודאג לכל מחסורם.
צרפת
לאחר המלחמה יצא ביציאת לבוב המפורסמת והיגר לצרפת. כאשר הגיעו לצרפת החל להתעסק בבניית מקוה טהרה. לחסידי חב"ד במקום לא היתה עדיין פרנסה מסודרת ומרביתם חיו מקצבת הג'וינט. למרות הדחק, נערכה מגבית בקרב אנ"ש וכל אחד תרם סכום מסויים לצורך הבנייה, אולם, ר' חיים הגדיל לעשות ותרם את כל סכום הקצבה שקיבל לחודש ימים...
ר' חיים עצמו, דייק ונזהר מאוד בהליכה למקוה מדי יום. באחד מימי החורף הקרים בצרפת קפאו מי המקוה, אולם ר' חיים לא ויתר ושילם לאחד היהודים עבור שבירת שכבת הקרח וירד לטבול. עד השבועות האחרונים בחייו נזהר בהליכה למקוה, גם כאשר ההליכה כבר קשתה עליו.
בפריז שימש ר' חיים כשד"ר, את רוב הכסף העביר לרבי ואת השאר לישיבה בברינואה. התקשרותו לרבי הייתה גדולה ומפורסמת ושימש דוגמה לאנ"ש והתמימים הצעירים ממנו.
בשנותיו האחרונות, היגר לארצות הברית והתגורר בשכונת קראון הייטס בסמיכות ל770.