יצחק הורביץ
הרב החסיד ר' יצחק הורביץ הי"ד (ידוע בכינויו ר' איצ'ע מתמיד), שימש כשד"ר. ר' איצ'ע נודע כעובד ה' מופלא, אף שהוא היה בדור הקודם, הוא התקבל כאחד מגדולי החסידים בדורות הראשונים של תורת החסידות. נהרג בי' כסלו תש"ב בעיר ריגא בשואה על קידוש ה'.
נעוריו
נולד לאביו הרה"ח ר' שלמה מנחם מענדל בעיר ברעזנעוואטע בערך בשנת תר"נ. כבר מילדותו היה ניכר בר' יצחק גדלותו. המלמד שלו שהיה יהודי למדן סיפר לימים שהיה רואה את הנער ממשיך לשבת וללמוד מדי לילה בשעה מאוחרת, גם כשהוא עצמו כבר היה מוכן ללכת לישון.
עוד בהיותו נער צעיר לימים , החליט לערוך תחרות עם אחד מחבריו מי יצליח להיות הראשון שיקבל תעודת 'סמיכה' לרבנות. שניהם ישבו ולמדו יומם ולילה, וחברו שלא היה בעל גוף בריא וחסון כמותו נפל למשכב מרוב יגיעה מתמדת בתורה עד שנפטר, אך הוא ר' יצחק המשיך ללמוד בהתמדה עצומה עד שקיבל תעודת 'סמיכה', והוא בן שבע עשרה שנה בלבד.
לימודיו בתומכי תמימים
בתקופת נעוריו נוסדה ישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש. חבריו של ר' איצ'ע שהתקבלו ל'תומכי תמימים', ניסו לשכנעו שייסע לישיבה. על העיירה ועל חסידות ליובאוויטש שמע ר' איצ'ע כבר לפני כן, אך הוא הסכים לנסוע אליה רק לאחר ששמע שנוסדה בה ישיבה. ואכן, הוא הגיע למקום והתקבל לישיבת 'תומכי תמימים'.
בתקופה ההיא, היו התלמידים הצעירים נשלחים ללמוד אצל המשפיע ר' גרונם בסניף הישיבה בעיירה ז'מבין, וגם ר' איצ'ע היה ביניהם. בתחילת לימודיו היה שקוע בלימוד ה'נגלה', ואפילו כשר' גרונם היה מתוועד עם הבחורים, היה ר' איצ'ע יושב בקצה השני של בית המדרש וממשיך בלימוד ה'נגלה'. לאחר כמה פעמים ששמע את דבריו 'נתפס' לדבריו והחל להשתתף בהתוועדיותיו.
הרה"ג הרה"ח ר' אהרון תומריקין ע"ה, סיפר לחתנו הרה"ח ר' יהודה חיטריק ע"ה על תקופה זו: "דרכו של ר' יצחק היתה אז להעמיד ספל מים ולשים את רגליו בספל המים, כדי שלא יירדם ויוכל להתמיד בלימודו עד שעה מאוחרת בלילה. חבריו, שהכירו בו שהוא מתנמנם וחששו למצב בריאותו היו מכבים את העששית המאירה לידו, כדי לאלץ אותו ללכת לישון".
על ייחודיותו של ר' איצ'ע בישיבה בליובאוויטש תעיד העובדה הבאה: הרבי הרש"ב הורה שכל הבחורים שמגיעים לליובאוויטש יסירו את הגרטל (כמנהג חב"ד שרק הנשואים חוגרים אבנט, ולא הבחורים). אך כשר' יצחק הגיע לליובאוויטש אף שהיה נער צעיר, לא הורה לו הרבי הרש"ב להסיר את הגרטל. וכך היה ר' יצחק ה'תמים' היחיד בליובאוויטש שחגר גרטל עוד לפני נישואיו.
יציאתו מרוסיה
לאחר שאדמו"ר הריי"צ עזב את רוסיה בשנת תרפ"ח והתיישב בריגה שבלטביה חיפש ר' יצחק דרכים לעזוב גם הוא את רוסיה כדי להיות קרוב לרבי הריי"צ. בשנת תרפ"ט הצליחה השתדלות אנ"ש מארה"ב להשיג רישיון יציאה עבור הרה"ח ר' יעקב ישראל זובער ז"ל, ובחורף תרפ"ט הגיע לריגא. כתוצאה מכך, זירז כ"ק אדמו"ר הריי"צ את אנ"ש בארה"ב להשתדל להשיג ויזה גם עבור ר' איצ'ע ור' יעקב מאסקאליק (ז'וראביצער), שניהם מגדולי החסידים שנשארו עדיין ברוסיה. יחד עם זאת, הורה כ"ק אדמו"ר הריי"צ גם להם, לר' איצ'ע ולר' יעקב, להגיש לשלטונות רוסיה בקשת היתר ליציאה מהמדינה.
באותה תקופה שאל ר' איצ'ע את הרבי הריי"צ האם לבקש היתר יציאה גם עבור שני בניו הצעירים, הלל ושמואל. הרבי הריי"צ השיב לו במכתב: "ע"ד בניו הלל ושמואל יחיו, ראוי הי' שיקחם עמדו, ובודאי בעזה"י ימצא מקום עבורם בגשמיות וברוחניות".
במשך כארבע שנים, מתרפ"ט עד תרצ"ג, הגיש ר' יצחק פעם אחר פעם בקשה לקבל היתר יציאה, וכל פעם בקשתו נדחתה ובחודש תשרי תרצ"ג הודיעו לו השלטונות שיורשה לצאת, אך בתנאי שבני ביתו יישארו ברוסיה.
ר' איצ'ע היגר מרוסיה לפולין, לאחר מכן יצא בתור שד"ר לאירופה ולארה"ב.
ילדיו
פטירתו
על הרגעים האחרונים של ר' איצ'ע מסופר (כפר חב"ד" גל' 503 וגל' 861 ומשם ל'יראת ה' אוצרו' עמ' 279) כי הנאצים ימ"ש היו חוטפים את יהודי ריגא, מכנסים אותם בבית הכנסת ובהתמלא הבית, מציתים אותו באש על כל הנמצאים בתוכו וכל מי שהיה מנסה להמלט מן הלהבות היה נורה מיד!
כך נשרף גם ר' יצחק על קידוש השם.
היה זה ביום יו"ד כסלו תש"ב. הגרמנים הובילו יהודים רבים בכוח אל תוך בית הכנסת ובאכזריותם ורשעותם העמידו יהודים רבים אחרים בחוץ כדי לצפות במחזה הנורא.
עדי ראיה סיפרו מאוחר יותר כי ר' איצ'ע פתח את ארון הקודש, הוציא ספר תורה ואמר: "אנו זוכים לקיים מצות מסירות נפש על קידוש השם ועלינו לעשות זאת מתוך שמחה'. הוא הניח את ידו האחת על כתפו של הרה"ח ר' אליהו חיים אלטהויז ואת השניה על כתפו של הרה"ח ר' יחזקאל פייגין (מזכירו המסור והנאמן של הרבי הריי"צ) ויחד הם יצאו בריקוד כשהם שרים בתוך כך את ניגון ה'הקפות' החב"די הנודע...
כך יצאו נשמותיהם של שלושת החסידים המופלאים הללו בקדושה ובטהרה!
ובמקום אחר זכרונותי להרה"ח הרב נחום שמריהו ששונקין ע"ה, עמ' 228) מסופר:
"השלושה – היינו הרה"ח ר' יחזקאל פייגין, הרה"ח ר' יצחק מתמיד והרה"ח ר' רפאל כהן מי שהיה רב בנעוול – התחבאו יחד עם עוד אנשים בבית הכנסת אשר בריגה. המרצחים הנאצים חיות הטרף ההולכים על שנים, סגרו את בית הכנסת על מסגר, והציתו אש ביסודותיו. לשונות האש התפשטו חיש מהר בכל בית הכנסת, אכלו וליחכו את כל אלה אשר ניסו למצוא שם מקלטם, ובתוכם צדיקים, חסידים וקדושי עליון. ה' ינקום במהרה את דמם השפוך!".
דברי החפץ חיים
הוא היה לומד שמונה עשרה שעות ביממה החפץ חיים אמר עליו כי אם הוא ילמד רבע שעה אחת פחות, ישתמד יהודי במקום אחר[1].
הוא היה רבו הרוחני של רבי אליהו דסלר, מגדולי בעלי המוסר.
לקריאה נוספת
- ספר יראת ה' אוצרו סיפור חייו של הרה"ח 'יצחק דער מתמיד'.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ↑ כתבי רבי אהרן רוזנפלד.