הושענא רבה

הושענא רבה הוא יום השביעי של חג הסוכות. ביום זה עורכים את כל ההושענות שאומרים בחג הסוכות, בהקפה את הבימה עם כל ספרי התורה.

חלוקת לקח בהושענא רבה

הושענא רבה

ע"פ תורת הקבלה, בחותם דהושענא רבה ניכר בחסרון הצל אדם בראשו שלא יוציא שנתו, ואף על פי כן יחיה עד סוף שנה.

הטעם לכך הוא הוא מצד שאין למזל חיבור עם אור וחיות הנשמה שבגוף, רק שבהעלם מאיר בו.

עבודת הערבה - למעלה מטעם ודעת

העבודה דימים אלו, שופר – בראש השנה, וערבה – בהושענא רבה, היא למעלה מטעם ודעת.

ובפרטיות: העבודה דשופר – ענינה קבלת עול מלכות שמים, שהוא ענין שלמעלה מטעם ודעת. ולכן תקיעת שופר היא בקרן של בהמה דווקא, להורות שבמדריגה זו האדם משתווה לבהמה, שהוא והבהמה הם בשוה. ועבודה זו מגעת למקום שבו נאמר "אדם ובהמה תושיע ה'" – אור שלמעלה מהשתלשלות, שלגביו אדם ובהמה הם בהשוואה.

ועל דרך זה העבודה של ערבה – ש"אין בה לא טעם ולא ריח", דהיינו שאין בה לא הבנה ולא הרגש אלא קבלת עול בלבד. ולכן מצינו שנקראת בגמרא בשם "אחוונא", על שם שגדלים באחוה – כי, חילוקי המדריגות הם בעבודה שעל פי טעם ודעת, מה שאין כן בעבודת הקבלת עול אין חילוקים.

ומעלה זו מודגשת דוקא בהושענא רבה – כי, בשאר ימי חג הסוכות אין הערבה ניטלת בפני עצמה, אלא יחד עם שאר הג' מינים, מה שאין כן הושענא רבה הוא "יום ערבה", שבו מקיימים "מנהג נביאים" לחבוט הערבה בקרקע ה' פעמים, היינו, שישנה העבודה דערבה בפני עצמה, שהיא עבודת הקבלת עול, בדוגמת העבודה דראש השנה.

מנהגים

אדמו"ר הרש"ב היה אומר ספר דברים - משנה תורה - לבדו, ותהילים היה אומר עם הקהל.

מנהגנו, שבליל הושענא רבה קורין פרשת וזאת הברכה רק פעם אחת, כמו כל "משנה תורה", ואילו העברת הסדרה היא בערב שמחת תורה, כשם שבכל שבוע העברת הסדרה היא בערב שבת.

לא היה נהוג בליובאוויטש לברך "פתקא טבא" וכיו"ב בהושענא רבה.

ביום זה נהוג להטביל חלה בדבש.

זריקת אבטיחים ותפוחים

אחר אמירת תהילים בהושענא רבא - בתומכי תמימים ליובאוויטש ובבתי הכנסת, היו הנערים זורקים מעזרת נשים אבטיחים ותפוחים. .

כיום מנהג זה לא נהוג בבתי כנסת חב"ד. גם בעבר מנהג זה לא היה נפוץ ונמצא רק בזכרונותיו של הרב חיטריק.