תומכי תמימים כותאיס (גרוזיה)
בשנת תרע"ו שלח כ"ק אדמו"ר הרש"ב את הרב שמואל לוויטין לגרוזיא על מנת ליסד שם ישיבה.
הישיבה בכותאיס עשתה חיל, וכעבור שלוש שנים כבר נעשתה לישיבה מרכזית לערי גרוזיא.
בשלהי חורף תרצ"א, אז נסגרה הישיבה הגדולה שבוויטעבסק עברו עיקרי הישיבות הח"בדיות – שעד אז היו מהן שנדדו ממקום למקום – להתקיים בערי גרוזיא. אט אט התאספו תלמידים רבים ללמוד בישיבה שבכותאיס. מובא בספר "זכרונותי", כי רבי חיים מבריסק כה התפעל מהשינוי האדיר שחוללה החסידות במדינת גרוזיה, עד כי הוא חפץ לשלוח "אדם כמוהו בתורה ויראת-שמים" כדי להשתתף במהפך האדיר. לצערנו, תוכניתו לא יצאה לפועל במלואה.
המשגיח בישיבה היה הרב מיכאל ליפסקר והמנהל והמורה לדא"ח היה הרב שניאור זלמן לוויטין. לצידו בלטו גם הנהגת הרבנים הליטאים במדינה: האחד - הרב אברהם הלוי חוולס (חוולסהאן) זצ"ל בעיר הבירה טביליסי והגליל, והשני - הרב הענקין זצ"ל בעיר טצחינוואלי והגלילות.
בערב חג הפסח תרצ"ג נאסרו חברי הנהלת הישיבה וגם הרבה מהתלמידים, והנותרים נאלצו לברוח במהירות מן המקום.
בסביבות חג הפסח תרח"צ נפתחה שוב הישיבה בכותאיס והיא המשיכה להתקיים בה עד שלהי שנת תש"ה.
בין מנהלי הישיבה היו הרה"ת יוסף גולדברג, הרה"ת משה מרוזוב והרה"ת שלום מענדל קלמנסון.
כמו כן נוסדו מחלקות מישיבת תומכי-תמימים בערים: סוחום, סינאקי, קולאש, זוגדיד, פאטי, באטום, סוראם, טיפליס.
בשלהי שנת תש"ה נפתחה דרך הנסיעה מגרוזיא לבוכארה ואז עברו אחרוני התלמידים ללמוד בישיבה המרכזית בסמרקנד.
בשנים האחרונות שבה והוקמה בחזרה ישיבה לבחורים צעירים, בגילאי 19-25 בראשות הרב אברהם מיכאלשווילי שליט"א.