פלשתים
פלשתים הוא עם המוזכר בתנ"ך.
על פי תורת החסידות, פלישתים הוא לשון מבוי המפולש, כמו שאמרו רז״ל על פסוק "ובמושב לצים לא ישב אלו פלשתים". ההסבר הוא, כי זה לעומת זה עשה אלקים ויש בחינת פלשתים בקדושה ובחינת פלשתים בקליפה. בחינת פלשתים שבקדושה היא בחינת התגלות השמחה בדביקות ה׳ בפילוש ובגלוי ובהתרחב ות לאין קץ בחינת ובכל מאדך הנ"ל, ופלשתים שבקליפה הם הלצים שהוא גם כן ענין הרחבת פיו כרצונו לדבר מה שלבו חפץ והיא שמחה של הוללות לאמר שפתינו אתנו כו', ואין מעצור לרוחו. וממשיך, ש"השמחה של הוללות מכסה ומסתרת על אור ה' שבה להיות יש ודבר בפני עצמו, היפך לשמוח בה׳ אלקים חיים מחמת הבטול במציאות אליו ית׳[1].