רבי
בתורת החסידות מבוארות מעלותיו של רבי כראש, מח ולב של כל עם ישראל.
הרבי הינו נשמה כללית ובו כלולים כל נשמות עם ישראל, והחיות האלוקית לכולם נמשכת על ידו.
רבי - ראשי תיבות של המילים "ראש בני ישראל". כשם שאדם לא יכול להתקיים ללא ראש - כך עם ישראל אינו יכול להתקיים ללא 'רבי' - שהוא בחינת משה רבינו שישנו בכל דור.
במהלך משפט הספרים נדרש הרבי להגדיר מהי מהותו של "רבי", כדי שגם השופט הגוי יבין מהו רבי ומהו תפקידו העיקרי. בפתק נדיר שכתב הרבי שליט"א באותה תקופה, מגדיר הרבי באותיות ברורות מהו תפקידם של אדמו"רי חב"ד, וקובע כי עיקר שליחותו הנפשית של האדמו"ר היא לנהל ולעודד את עדת החסידים, ולהראות בזה דוגמא חיה עד כדי מסירות נפש בפועל. רק לאחר זה, באים חייו הפרטיים של האדמו"ר, אך בשום פנים ואופן לא ייתכן שחייו הפרטיים של האדמו"ר יסיטו אותו מתפקידו העיקרי.