ים

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
גרסה מ־06:21, 18 בנובמבר 2024 מאת חלוקה בוט (שיחה | תרומות) (החלפת טקסט – "</ref>" ב־"}}")
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

ים הוא המקום[1] של איסוף כל המים שבעולם.

היסטוריה

ביום השני של בריאת העולם הקב"ה אמר שכל המים "יקוו" - יתאספו למקום אחד, ושיכלו לראות את היבשה, וכך היה.

וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לַיַּבָּשָׁה אֶרֶץ, וּלְמִקְוֵה הַמַּיִם קָרָא יַמִּים

בראשית א, י

גדרו

הים נקרא בהלכה[2] "מים שאין להם סוף", ובחסידות הוא נשתמש לפעמים כמשל על בלי גבול<ref name=":0">למשל אור התורה במדבר כרך ג, הנה הטעם שאצילות דוקא נק' אדם, ע' תתקפד.}}. וביחד עם זאת מביאים על זה שאין זה בלי גבול אמיתי[3], כמו שמובא בגמרא[4] שיכולין לשאר כמה טיפות יש בים.

מי הים הם מים מלוחים, ואינם ראויין לשתיה, אך לאחרי שהמים עוברים בגידי הארץ - במעיינות, נהיים מים ראויין לשתיה[5].

בחסידות

ערך מורחב – עלמא דאתכסיא

הים בחסידות הוא משל לעלמא דאתכסיא, שזה מורה על הנבראים שמרגישים את מקורם, שזה מאלקות, ולא מרגישים את עמצמם כדבר נפרד. כמו שהנבראים בים (דגים) הם לא יכולים לחיות לבד, הם צריכים להיות כל הזמן במים, וברגע שפורשים מהמים מיד הם מתים.

ראו גם

לקריאה נוספת

הערות שוליים

  1. ראה שיחת לך תנש"א, התוועדויות ע' 263-264.
  2. יבמות קכא, א. רמב"ם הל' גירושין פי"ג הט"ז וה"כ.
  3. שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם :0
  4. מסופר שם על רבי אלעזר חסמא ורבי יוחנן בן גודגדא, הוריות י, א.
  5. תורת מנחם חלק כח (תש"כ) חלק שני, ע' 173. וש"נ. ומבואר שם הענין בעבודת האדם שם.
  6. בספר המצולם בהיברו בוקס חסר מעמוד תשכא עד עמוד תשנז.