ה' יקום דמו

מצבת הרבנית חיה מושקא שנוסחה על ידי הרבי עצמו, כשבתחתית המצבה מוזכרת אחותה שיינא הורנשטיין עם הכיתוב "הי"ד"

השם יקום דמו (בראשי תיבות: הי"ד) הוא נוסח בקשה יהודי שמופיע כתוספת לאחר שמו של יהודי שנרצח על קידוש ה' על ידי גויים בגלל היותו יהודי. הבקשה היא מה' שיבצע נקמה במי שהביאו להריגתו. רבים נוהגים לצרף את הביטוי לאחר שמם של הנרצחים בפוגרומים ובפרעות, בשואה, חללי צה"ל ופעולות האיבה.

מקור הביטוי

בתנ"ך מופיעה הבקשה מה' לנקום דם עבדיו השפוך פעמים רבות. לדוגמא בשירת האזינו: לִי נָקָם וְשִׁלֵּם לְעֵת תָּמוּט רַגְלָם כִּי קָרוֹב יוֹם אֵידָם וְחָשׁ עֲתִדֹת לָמוֹ". וכן: "אִם שַׁנּוֹתִי בְּרַק חַרְבִּי וְתֹאחֵז בְּמִשְׁפָּט יָדִי אָשִׁיב נָקָם לְצָרָי וְלִמְשַׂנְאַי אֲשַׁלֵּם" "הַרְנִינוּ גוֹיִם עַמּוֹ כִּי דַם עֲבָדָיו יִקּוֹם וְנָקָם יָשִׁיב לְצָרָיו וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ". בספר תהלים: "אֵ-ל נְקָמוֹת ה', אֵ-ל נְקָמוֹת הוֹפִיעַ. הִנָּשֵׂא שֹׁפֵט הָאָרֶץ, הָשֵׁב גְּמוּל עַל גֵּאִים".

בנוסח תפילת אב הרחמים שנתקן לאומרה קודם תפלת מוסף של שבת קודש, לזכר ההרוגים בפרעות מסעי הצלב מוזכרת הבקשה מה' לנקום נקמת דם עבדיו השפוך:

וְיִנְקֹם נִקְמַת דַּם עֲבָדָיו הַשָּׁפוּךְ. כַּכָּתוּב בְּתוֹרַת מֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹקִים: הַרְנִינוּ גוֹיִם עַמּוֹ כִּי דַם עֲבָדָיו יִקֹּם וְנָקָם יָשִׁיב לְצָרָיו וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ: וְעַל יְדֵי עֲבָדֶיךָ הַנְּבִיאִים כָּתוּב לֵאמֹר: וְנִקֵּיתִי דָּמָם לֹא נִקֵּיתִי וַה' שֹׁכֵן בְּצִיּוֹן: וּבְכִתְבֵי הַקֹּדֶשׁ נֶאֱמַר: לָמָּה יֹאמְרוּ הַגּוֹיִם אַיֵּה אֱ-לֹהֵיהֶם, יִוָּדַע בַּגּוֹיִם לְעֵינֵינוּ נִקְמַת דַּם עֲבָדֶיךָ הַשָּׁפוּךְ: וְאוֹמֵר, כִּי דוֹרֵשׁ דָּמִים אוֹתָם זָכָר לא שָׁכַח צַעֲקַת עֲנָוִים: וְאוֹמֵר, יָדִין בַּגּוֹיִם מָלֵא גְוִיּוֹת מָחַץ רֹאשׁ עַל אֶרֶץ רַבָּה. מִנַּחַל בַּדֶּרֶךְ יִשְׁתֶּה עַל כֵּן יָרִים רֹאשׁ:

השימוש בביטוי

השימוש בביטוי ה' יקום דמו נעשה בהנצחה על מצבות הקדושים, הקדשות בספרים ובבתי הכנסת וכן בלשון המדוברת והכתובה. הביטוי מופיע החל מראשית תקופת האחרונים ואף בראשי תיבות, דבר המורה על כך שהביטוי כבר אז היה נפוץ.

רבי אהרן ברכיה ממודנה שהיה רב ומקובל בן יהדות איטליה בספרו "מעבר יבק" כותב שיש תועלת לנשמת ההרוג מכך שאומרים עליו "השם יקום דמו": "ועושים לנהרג נחת רוח כשמזכירים אותו לומר השם יקום דמו.".

הרב הראשי הצבאי, הרב שלמה גורן הסיק שניתן להשתמש בביטוי גם לגבי חלל צה"ל שנהרג בשוגג מאש כוחותינו, כיון שגם הוא קורבן של המלחמה.

בשולחן ערוך נאמר: "אם מצאו ישראל הרוג, יקברוהו כמו שמצאוהו, בלא תכריכין, ולא יחלצו בו אפילו מנעליו" מטעם זה חיילים שנהרגו בקרב ונרצחים, נקברים בבגדיהם ונעליהם, ללא טהרה וזאת כדי לקבור אף את דם החלל שלא ייאבד בטהרה, וכדי לעורר את נקמת ה'.

בדברי הרבי

הרבי מוסיף בכתי"ק את המילים 'הי"ד' 1415

הרבי כתב בנוגע לקדושי השואה ובכלל: "מפורסם מנהגם של רוב המכריע של בני עמנו, וכמובן אני בתוכם, שכשמזכירים את הקדושים היינו כל בני ישראל שניספו במחנות הריכוז ובגיטאות, מוסיפים - ה' יקום דמם. ולהבדיל וכו' בקצה הכי תחתון, כשמזכירים היטלר ועוזריו מוסיפים - ימח שמם. והביאור בהנזכר לעיל, אשר כל יהודי שנרצח על שום שהוא יהודי, קדוש יאמר לו, ובטוחים אנו שה' יקום דמו והרוצח ימח שמו.

בקשר לספר זכרון בשם "דובב שפתי ישנים" שהופיע בשנת תשל"א לזכרו של חייל צה"ל דב אטינגר הי"ד שנרצח בהרי חברון כתב הרבי ש"ה' יקום דמו" נכתב על מי שנפל על קידוש ה'. זהו תואר כה נעלה וקדוש, כך שצריך עיון אם יש צורך להוסיף עליו תארים נוספים.

לאחר פטירת הרבנית חיה מושקא, הרבי בעצמו כתב את נוסח המצבה. בנוסח זה, הזכיר את את אחות הרבנית, הרבנית שיינא הי"ד. תהליך כתיבת הנוסח היה מדוקדק, והמזכיר הקליד את הנוסח שהרבי הכין והגיש אותו להגהה והרבי שב והדגיש מספר מילים וגם את המילה 'הי"ד'.

ראו גם

• מצבה