מסכת ביצה

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
גרסה מ־15:53, 21 בינואר 2021 מאת פולע (שיחה | תרומות) (עריכה, אם כי יש להחליף את התוכן לגמרי למשהו אחר, מטרת הערכים הם לא להביא רק את ביאורי הרבי כלל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מסכת ביצה הינה מסכת העוסקת בדיני יום טוב, בה יש כ-5 פרקים וכ-39 דפים בגמרא.

ביאורי הרבי

בסיום המסכת מובא, כי "אין משקין ושוחטין את המדבריות", כלומר, למרות שמותר לשחוט, אין לשחוט את הבהמות המדבריות, אבל משקין ושוחטין את הביתות.

הלכות שחיטה

בגמרא נשאלת השאלה, מהי אריכות הלשון "משקין ושוחטיו", ומתרץ שהחידוש הוא שעל אדם להשקות את הבהמה לפני השחיטה. הרבי מביא כי יש בכך שני טעמים:

א. שתהא נוחה להפשיטה, ולא יהא העור נדבק בבשר.

ב. כדי שאם תהא סירכה על הריאה, תשמט הסירכה, וכך לא יהיו צריכים להטריף את הבהמה.

איסור תחומין ביום טוב

מובא בגמרא: "תנו רבנן, אלו הם בתיות ואלו הן מדבריות, מדבריות כל שיוצאות בפסח ורועות באפר ונכנסות ליישוב ברביעה ראשונה, ואלו הן ביתות כל שיוצאות ורועות חוץ לתחום ולנות בתוך התחום". הרבי מביא מכאן, שהיתר השחיטה הוא רק בבהמות הנמצאות בתוך התחום, אבל או לצאת ולקחת בהמות מחוץ לתחום כדי לשוחטן.

תירוצו של החתם סופר

הרבי מקשה, שכשם שהתירו מלאכות אוכל נפש ביום טוב, כך יתירו איסור תחומין גם כן. ומביא את תירוצו של החתם סופר, שאיסור תחומין אינו בכלל מלאכה, אלא הוא איסור חדש ונפרד, ובזה אינו ההיתר של מלאכת אוכל נפש.

ומוסיף הרבי להקשות, כי לכאורה הרי איסור תחומין נאמר בשבת "אל יצא איש ממקומו ביום השביעי", ומנין שהוא קיים אף ביום טוב. והרבי מבאיר את הסבר החתם סופר, שמכיון שפסוק זה נאמר לגבי המן, שלא ירד גם ביום טוב, מההכרח ש"ביום השביעי" הוא לאו דווקא.

כפילות משנה

הרבי מקשה, למה צריך לכתוב במסכת ביצה שצריך להשקות את הבהמה לפני השחיטה, הלא דין זה כבר כתוב במסכת תמיד, "השקו את התמיד בכוס של זהב" וכן ההיפך למה צריך ללמוד במסכת תמיד. ומתרץ, שיש שני חילוקים: הצורך לכתוב גם במסכת תמיד -, כי בדברי חול יכול לעשות כרצונו גם דברים שאינם מוכרחים, בשונה מקדשים שאסור לעשות עבודות מיותרות, ולכן היה אפש"ל שאין זה בכלל עבודה, ואם כן אסור לעשותו ביום טוב. והצורך לכתוב גם במסכת ביצה הוא מכיון שדווקא בקדשים יש קפידא מיוחדת שכל הבשר יהיה למזבח וכל העור לכהנים מה שאין כן בחול. ב. במקרה שיש סירכא, שלא יקלקל את בהמה מלהקריבה על המזבח, למרות שלפי האמת לא הייתה דבוקה ונמצא מקלקל קדשים ומאבד צורתה לחינם[1].

ביאורים נוספים

ביאורי נשיאי חב"ד

הערות שוליים