בית המדרש
e
e
שעת ההליכה לבית המדרש
מיד לאחר התפילה היו תלמידי החכמים ממהרים לבית המדרש, נוהג שחז"ל שיבחו באופן יוצא מן הכלל, וכמאמר הגמרא[1]: אמר רבי לוי בר חייא היוצא מבית הכנסת ונכנס לבית המדרש ועוסק בתורה, זוכה ומקבל פני שכינה שנאמר ילכו מחיל אל חיל יראה אל אלהים בציון.
ואכן המנהג בזמן חז"ל היה שמיד לאחר התפילה, עוד קודם האכילה היו ממהרים לבית המדרש וכדברי הגמרא "תניא, אמר רבי יהושע בן חנניה כשהיינו שמחים שמחת בית השואבה לא ראינו שינה בעינינו. כיצד? שעה ראשונה תמיד של שחר, משם לתפילה, משם לקרבן מוסף, משם לתפילת המוספין, משם לבית המדרש, משם לאכילה ושתיה, משם לתפילת המנחה משם לתמיד של בין הערבים, מכאן ואילך לשמחת בית השואבה" (סוכה נג, א).
גם כך קובע בעל הבאר מים חיים[2]: "ובזמן האכילה הנה עת סעודת תלמיד חכם בשש שעות ביום כי לא יאכל עד אשר ילמוד כל השעורין הקבועין לו בכל יום וכל עוד שלא למד כל השעורין הוא אצלו באיסור לא תאכל על הדם והמוני העם כבר מלאו כרסם בזה אחת ואחת או אחת ושתים".
אך יש לציין כי היו אמוראים שהקפידו גם להתפלל בבית המדרש[3].
e