בר כוזיבא
בר כוזיבא היה השם שנתן התנא רבי עקיבא לבר כוכבא, שעליו אמר רבי עקיבא עצמו בתחילה כי "דין הוא מלכא משיחא"[1]. (=זה הוא מלך המשיח). על פי תורת החסידות ההסבר לכך הוא, שאכן רבי עקיבא היה מוכן לכך לפי דרגתו, והיה ראוי לביאת משיח, אך אנשי הדור לא היו ראויים לכך[2].
הורגיו
יש אומרים כי ישראל הרגו את בר כוזיבא[3], מכיון שלא היה לו את הסימן של מורח ודאין, והתברר שלא היה משיח. יש אומרים כי הגוים הרגוהו, ועל ידי זה התברר שאינו משיח[4]. ויש אומרים כי הגוים הרגוהו, אחרי שרפו (=נחלשו) ידיהם של ישראל כשראו כי הוא אינו מלך המשיח[5]. אמנם, לאור ביאורו של הרבי, שבימוה"מ יהיו ב' תקופות (תקופה ראשונה בה "עולם כמנהגו נוהג", ותקופה שנייה בה יהיו כל היעודים הגשמיים שיש בהם משום שינוי מנהגו של עולם), עפ"ז מבאר הרבי, כי לא חלקו הראשונים מי הרג את בן כוזיבא, אלא לדעת כולם בפועל ממש הגויים הרגוהו. המחלוקת היא, שלדעת הראב"ד מתחילת ימוה"מ יש שינוי מנהגו של עולם, ואם כן, כיון שבן כוזיבא אינו 'מורח ודאין' - יש לו דין רודף[6]. והוא מסכן את בני ישראל במלחמתו, וזה נחשב כאילו חכמים הרגוהו, כי בפסיקתם שהוא חייב למות - הוא נחשב כבר למת (אלא שבפועל הגויים הרגוהו). ולדעת הרמב"ם שבתחילת ימוה"מ לא יהיה שינוי מנהגו של עולם, ממילא, בכך שבן כוזיבא לא היה מורח ודאין (שזהו ענין של שינוי מנהגו של עולם) - אין בכך כדי לפסוק שהוא אינו המשיח, והוא לא התחייב מיתה, והורגיו - גם מהבחינה ההלכתית - היו הגויים בלבד[7].
סימני משיח
במענה לשאלה כיצד האמין רבי עקיבא במשיחיותו של בן כוזיבא, והרי לא היו לו הסימנים שמונה הרמב"ם: יקום מלך מבית דוד הוגה בתורה ומצוות וכו' ויכוף כל ישראל וכו' ויבנה מקדש כו' – השיב הרבי בשנת תשל"ב[8]: " דעת רבי עקיבא בנוגע בן כוזיבא המלך – אינה סותרת מה שכתב הרמב"ם הלכות מלכים סוף פרק יא – כי היה קא-סלקא-דעתך דרבי עקיבא שזוהי תחלת תקופת הגילוי שלו".
בתחילה היו לו את הסימנים שכותב הרמב"ם שצריך להיות למלך המשיח, אך בסופו של דבר הוא לא גאל את ישראל בפועל.
על הסיבה מדוע לא גאל את ישראל, ישנה מחלוקת בין הראשונים. יש הסוברים שזה היה בגלל עונותיו, ויש הסוברים מכיוון שהדור לא היה ראוי לכך, והרמב"ם פוסק כדעה השניה.
לשאלה מדוע הקב"ה גרם למצב כזה שיהיה בחזקת משיח אך לא יהיה הגואל בפועל, כותב הרמב"ם[9] שהיה ניסיון לעמוד בו הרבים.
הערות שוליים
- ↑ ירושלמי תענית פ"ד ה"ה.
- ↑ תורת מנחם תשי"ג חלק ב' עמ' 157 (183)
- ↑ בבלי סנהדרין דף צג ע"ב, וראה ראב"ד הלכות מלכים ומלחמותיהם פרק יא הלכה ג.
- ↑ רמב"ם, הלכות מלכים ומלחמותיהם פרק יא הלכה ג.
- ↑ רדב"ז שם.
- ↑ רודף הינו אדם הרודף אחר חבירו להרגו, שמותר להרגו כדי להציל את הנרדף.
- ↑ לקוטי שיחות חלק כ"ז
- ↑ אגרות-קודש כרך כז עמ' שב
- ↑ בפ"י מהלכות מלכים, (לפני הצנזורה).