מחנה שכינה
מחנה שכינה, היא דרגה של קדושה, ממנה מתחילה למעשה קדושת בית המקדש מהתורה.
החל מעזרת ישראל, מתחילה קדושה זו, ומשם אסור להכנס לשום טמא, אפילו לא למי שטומאתו פחותה ביותר, שאינו רק למחוסר כפורים. העונש, לראב"ד כרת, ולרמב"ם מכת מרדות[1]. אבל לשאר הטמאים העונש הוא כרת לכו"ע.
ישנן דרגות נוספות של קדושה, שהרי בעזרת כהנים נכנסים רק הכהנים, ובהיכל נכנסים רק כהנים עם בגדי כהונה. כהן הנכנס להיכל ללא בגדי הכהונה, עבר על איסור, ועל אזהרת התורה "ולא ימותו". זאת גם אם לא עבד עבודה, אלא רק שהה שם ללא בגדי הכהונה. אך אם עבד עבודה ללא בגדי הכהונה, עבר על אזהרת התורה "ולא ימותו" גם אם עבד מחות להיכל - כגון במזבח.[2]
הרבי חוקר בסיבת דרגות השונות של הקדושה, מחנה לויה, כהונה, ישראל, כו', האם נאמר, כי גם שאר הקדושות, קדושת מחנה לויה, מחנה ישראל, כו' אינן קדושות בפני עצמן, אלא כעין טפלים לקדושת המקדש, וכולן באים מכח קדושת מחנה ישראל של המקדש - או שמא גם הם קדושות לכשעצמן</REF>חדושי הרבי על בית הבחירה לרמב"ם.</REF>.
הערות שוליים
- ↑ רמב"ם פ"ג מהלכות ביאת מקדש הלכה ט.
- ↑ לקוטי שיחות חכ"א פרשת תצווה.