חלב ישראל

חלב ישראל הוא חלב שנחלב על ידי יהודי או בהשגחתו. חלב נכרי (או חלב עכו"ם) הוא כינוי לחלב שנחלב ללא השגחת יהודי, על חלב כזה גזרו חז"ל שלא לשתות ממנו.

דיני החלב נידונים בסימן קט"ו ביורה דעה.

האיסור

האיסור של חלב עכו"ם – דהיינו, חלב שנחלב ללא השגחת יהודי, הוא מכיוון שחוששים שהגוי עירב בחלב מחלב של בהמה טמאה.

אפילו שבהעמדת החלב, החלב הטמא איננו מתגבן, אך הוא נותר בגומות שבגבינה, ששם נותרים נוזלים של מי חלב, ובהם גם נמצא החלב הטמא.

ולכן חכמים אסורו לשתות מחלב שחלבו גויים, והוא ישאר באיסורו גם באם הוא יגבן אותו.

גדריו

אם גוי חלב בהמה, לצורך עצמו או לצורך ישראל, בכדי להשתמש עם החלב (ולא לגבן אותו, וכדלקמן), ולא היה שם יהודי שיראה את תהליך החליבה – אסור לשתות מהחלב, מחשש שעירב בו חלב טמא.

ואם הגוי היה בתוך הרפת, והיהודי מבחוץ באופן שאי אפשר לראות את מה שקורה בפנים ממקום מושבו של היהודי, אם ידוע שאין שם בהמה טמאה – זה מותר. אבל הוא צריך להיות במקום, על מנת לוודא שהגוי לא ילך באמצע ויביא (חלב) בהמה טמאה מבחוץ ויערב.

אבל אם הייתה לו בהמה טמאה בעדרו, והוא חולב לצורך ישראל (כי לצורך עצמו הוא לא חושש לערב (אם זה לא לגבן)), אם (א) הוא יודע שליהודי אסור לשתות מהטמא. (ב) היהודי נמצא במקום שכאשר הוא יעמוד הוא יוכל לראות מה קורה ברפת (או שהוא נכנס ויוצא) – מותר, כיוון שהגוי חושש שיעמוד ויראה אותו.

באם היהודי לא היה בתחילת החליבה (אלא הגיע לאחר התחלתה), באם הגוי חולב רק על מנת לגבן – רבינו תם התיר בדיעבד. אבל אם חולב בשביל לשתות – אסור (וראה לקמן).

גבינה

חלב שנאסר, גם אם יעשו ממנו גבינה או חמאה – הוא ישאר אסור. אבל אם הגוי חלב בשביל לגבן – מותר ליהודי לגבן מזה.

הכלי

לכתחילה צריך שהיהודי יהיה בתחילת החליבה, וגם שיבדוק שבכלי שהגוי חולב אל תוכו אין שאריות של חלב טמא. ונהגו להחמיר: לחלוב בכלי של יהודי ולא בשל גוי, מחשש שיהיו בו שיריים של חלב טמא (שאינן מורגשות). אבל בדיעבד – אין לחוש לזה. הט"ז כתב: שדברי הרמ"א (שבדיעבד מותר), הן רק במקום שאין לו דבר טמא, ורק אם עומד בחוץ; אבל בלא זאת – זה אסור.

הש"ך מביא: שהפוסקים כתבו שבאם לא בדק את הכלי קודם החליבה – אסור אפילו בדיעבד.

שפחות

אם יש לו בחצרו, או ברפת בהמות (גם אם זה מאחורי הבית), ושולח את שפחתו לחלוב; באם (1) אין בית של גוי באמצע. (2) אין בהמה טמאה באיזור – מותר לתת לה לחלוב אפילו לכתחילה, גם כשאין שם יהודי, מכיוון שזה בבית ישראל.

ובאם יש שם בית של גוי באמצע – זה כאילו חולבות בביתו, וצריך ישראל שיראה; ולעניין זה די אפילו בקטן וקטנה (מגיל 9), כיוון שהיא מפחדת מהם. ובדיעבד – מותר.

הגיע באמצע החליבה

לדעת הרמ"א, אם הגוי חולב ברפת של יהודי, והיהודי בא באמצע החליבה, מכיוון שחלב טמא אינו מצוי – מותר; אבל אם בא לאחר שנסתיימה החליבה – זה אסור גם אם אין דבר טמא באיזור.

הש"ך כתב: שאינו מבין את דברי הרמ"א, כיוון שבמקורות הדברים (וכן הוא ב'דרכי משה'), שמותר שהגוי יחלוב בבית ישראל, ובאם הרפת היא מאחורי הבית או שיש בית גוי שמפסיק – אסור לכתחילה ומותר בדיעבד. ומסיים, שאולי נפלה 'טעות הדפוס' בדברי הרמ"א. ומוסיף: שכל זה הוא בנוגע לשימוש בחלב כחלב, אבל אם כוונת החליבה היא לגבן – יש דין אחר (כדלקמן).

כלים

חלב עכו"ם אוסר את הכלים שהוא בושל בהם (וכן באם נכבש (24 שעות) בהם), גם אם אין רוב בתבשיל נגד הכלי, אפילו שאיסורו הוא רק משום הספק – שמא עירב בו (מכיוון שנגעו בו משום איסור דאורייתא), והוא הדין לגבי גבינה. אך לא לגבי חמאה – שבה אפילו במקום שנהגו איסור, ברוב היתר אין איסור לא בכלים ולא בתערובתה.

הרמ"א סובר: שבחלב וגבינה רוב לא עוזר, אלא רק ב-60, כי כשחכמים גזרו, הם גזרו משום איסור תורה, ולכן הם גזרו כעין של תורה – שהאיסור בטל רק ב-60 (כמו ב'כחל' ו'שומן הגיד').

החומרה בשתייתו

חלב נכרי מעורר ספקות באמונה, ולכן הרבי הורה להקפיד על חלב ישראל גם לילדים קטנים, אפילו במקרה של 'חשש דחשש'.

הרבי הריי"צ כתב על "חלב עכו"ם": "חלב עכו"ם והדומה, הוא ה
שגיאות פרמטריות בתבנית:מונחון
לא נמצא templatedata תקין כלי זיין של היצר הרע, אשר יורים את חיציהם מרחוק, וממיתים רחמנא ליצלן, או שעושים את האדם לבעל מום ברוחניות".

כאשר אחד החסידים כתב לרבי על כך שבנו התינוק בגיל שנה שתה בטעות כרבע כפית של חלב נכרי, וציין שהיה זה אפילו פחות ממלוא לוגמיו של קטן, כתב הרבי שיתנו כתיקון 41$ לצדקה עבור מוסד חינוכי.

ראו גם

• חלב
• גבינת ישראל
• חמאת ישראל

קישורים חיצוניים

• הרב שניאור זלמן הבלין, חלב ישראל, בתוך קובץ 'שבענו מטובך', טבת תשפ"א עמוד 57

הערות שוליים

הבהרה: המידע בחב"דפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.