משתמש:מה עם ההתגלות?/נמנע הנמנעות

נמנע הנמנעות הינו כינוי להיות הקב"ה כל יכול. עובדה זו הייתה שנויה במחלוקת בין גדולי ישראל וכך היא הכרעת תורת החסידות.

רקע

את הנמנעות - הדברים הבלתי אפשריים לכאורה - ניתן לחלק לשתיים:

א. דברים שהאדם המצוי אינו יכול לעשותם כלל. בקטגוריה זאת ניתן לכלול את כל הניסים שלמעלה מהטבע. בפשטות אף אחד לא נחלק על כך שזאת יכול הקב"ה לעשות

ב. דברים שהאדם אינו מסוגל להבין בהגיון כיצד הם אפשרים. כגון לעשות שיהיה מישהו רוכב ואינו רוכב בו זמנית, או להכניס פיל בחור של מחט בלי להגדיל/להקטין את הפיל/חור המחט וכיוצא בזה. ובזה נחלקו גדולי ישראל האם נמנעות כאלו קיימים אצל הקב"ה או שהם לא שייכים אצלו.

דעת הסוברים שיש נמנעות בחיק הבורא

ישנם הסוברים שיש לנמנעות קיום בחיק הבורא והוא אינו יכול לעשות דברים הסותרים לגמרי את ההגיון האנושי (כדוגמאות הנ"ל בסוג הב').

כן היא דעת הרס"ג כפי שכותב בספרו:: "ולכן לא תהללנו שהוא עושה את החמשה יותר מעשרה, על אף שאינו מוסיף עליהן, ולא שהוא מכניס את העולם בתוך טבעת, בעוד שאינו מיצר את זה ולא מרחיב את זה, ולא שהוא מחזיר את אתמול במצבו של אתמול, מפני שכל אלה מן הנמנע. ויתכן שישאל אותנו אחד הכופרים עליהן, אז נענה לו שהוא יכול על כל דבר. וזה אשר שאלו עליו אינו מאומה, כי אם הבל, וההבל אינו כלום. וכאלו שאלו אם יש לו יכולת על לא כלום, כי על זה שאלו באמת."

דברים דומים כתב הרמב"ם, והוסיף: "ואין חיסרון ביוצר בכך שאינו יכול לעשות את הנמנע [...] ולא נייחס לאל יתעלה חוסר אונים מכיוון שאין הוא יכול להפוך את עצמותו לגוף או לברוא את מי שהוא כמותו".{{הערה|מורה נבוכים בתרגום מיכאל שוורץ.

כמו"כ דעת ה"עיקרים", ור' ידעי' הפניני שיש לנמנעות קיום בחיק הבורא.

אחד הנימוקים לשיטה זו הוא, שאם נאמר שאין כללי השכל תופסים מקום אצל הקב"ה, לא נדע במה להאמין ובמה לא להאמין, שהרי

דעת הסוברים שאין לנמנעות קיום בחיק הבורא

ראש הסוברים שאין לנמנעות קיום בחיק הבורא הינו הרשב"א. בכמה תשובות שלו הוא מאריך לבאר עניין זה. התשובה המצוטטת ביותר היא תשובתו ל' ידעיה הפניני שסבר שיש לנמנעות קיום בחיק הבורא. (אולי הסיבה לייחודה של תשובה זו דווקא היא, שבה קובע ברורות שהכוונה גם לנמנעות מהסוג של "רוכב ואינו רוכב". ובנוגע לשאלה כיצד נדע במה להאמין ובמה לא קובע בפשטות: במה שציוותה אותנו התורה להאמין - נאמין, בין אם זה מסתדר עם ללי השכל ובין אם לא. ובמה שאין התורה ציוותה אותנו לא נאמין.

בעניין הכוונה הראויה בהזכרת שם אלוקים, נפסק: "ובהזכירו אלקים, יכוין שהוא תקיף, בעל היכולת ובעל הכֹחות כֻּלם.", בעקבות הכתוב בטור: "ובהזכירו "אלקים", יכוין שהוא תקיף, אמיץ, אשר לו היכולת בעליונים ובתחתונים; כי "אֵ-ל" – לשון כח וחוזק הוא, כמו: "ואת אילי הארץ לקח""

הכרעת תורת החסידות

תורת החסידות מכריעה הקב"ה הוא נמנע הנמנעות.

כללי השכל אצל הקב"ה לפי תורת החסידות

כאמור לפי תורת החסידות הקב"ה הוא נמנע הנמנעות ואינו מוגבל בכללי השכל. אמנם לאחר שצמצם הקב"ה את עצמו בסדר ההשתלשלות, הוא קבע שסדר ההשתלשלות יהי' על פי כללי השכל, בדרך זו מבואר כיצד ניתן להביא משלים מהאדם לקב"ה ("מבשרי אחזה אלוקה") וכיצד מביאים הוכחה לבריאת ה' את עולמו והיותו בו תמיד מהנשמה והגוף.

כמו"כ מבאר הרבי בדרך זו את דברי הרמב"ם ודברי הר"מ אלמשונו בעניין ידיעה ובחירה:

הרמב"ם כותב:

מקום הארון אינו מן המידה

אחד הראיות שהביאו לכך שהקב"ה הוא נמנע הנמנעות הוא ממאמר חז"ל: "מקום הארון אינו מן המידה", ואכן גם בתורת החסידות הובא עניין זה כדוגמא לעניין "נמנע הנמנעות". אמנם מכך שבכמה מאמרים מובא שעניין "מקום הארון אינו מן המידה" הוא עניין של ביטול המקום לגבי למעלה ממקום, התגברות שם הוי' על שם "אדנ-י" וכיו"ב, מוכיח הרבי שיש לזה איזושהי תפיסת מקום בשכל, שהרי מצד "נמנע הנמנעות" יכול להיות חיבור אף ככשני העניינים ההופכיים הם בתוקפם ואין צורך שאחד יתבטל לשני ויתגבר עליו.

כל יהודי יכול לעבוד באופן של נמנע הנמנעות

לאחר הכרעת תורת החסידות שהקב"ה הוא "נמנע הנמנעות", מחדש הרבי שהקב"ה גם תובע ונותן כוחות לכל יהודי לעבוד באופן של "נמנע הנמנעות" עניין זה מתבטא בכמה עניינים:

ויק"פ תשמ"ח ס"ח, ויגש תשמ"ז, ואולי גם ד"מ ניצו"י וילך ס"ה ובהערה 71 ויל"ע בזה