משתה ושמחה (פורים)
משתה ושמחה הינה המצווה העיקרית של חג הפורים. קיום המצוה הוא בעיקר בסעודת הפורים שזמנה בצהרי יום הפורים, אך באופן כללי חיוב המצווה הוא לשתות ולשמוח במשך היום כולו, שנקבע במגילה[1] ל"ימי משתה ושמחה".
תוכן עניינים
סעודת פורים
חובת משתה ושמחה היא לסעוד את סעודת פורים, ואף שגם בליל פורים יש להרבות בסעודה - אין יוצאים ידי חובה אלא בסעודה ביום הפורים. זמן הסעודה הוא בצהרי היום לאחר המנחה[2], אמנם לדעת השל"ה[3] יש לערוך את הסעודה השכם בבוקר, שהוא זמן אכילת המלכים, ואז ערכה אסתר המלכה את סעודתה עם אחשוורוש והמן.
לפני הסעודה טוב ללמוד תורה קצת, אך לא יותר מידי - שלא ישכח את הסעודה[4]. סעודה זו יש לערוך לאחר תפילת המנחה (כדי שלא ישתכר וישכח להתפלל). מתחילים מבעוד יום (ויש לאכול לפחות כזית), ויכול להמשיך בליל מוצאי פורים, ואומר "על הניסים" בברכת המזון.
דעות שונות האם חובה לאכול פת בסעודה זו, וכן בשר[5].
מנהג ישראל, וכן הוא מנהג חב"ד, לאכול בסעודה זו "קרעפכין". כן נהוג לאכול ביום זה אוזן המן.
בתורת הרבי
חיוב "משתה ושמחה" שונה משאר מצוות הפורים בכך שהוא אינו מסתכם בקיום המצוה פעם אחת, אלא הוא חיוב הנמשך לאורך כל היום, כיון שכל מהות היום היא "יום משתה ושמחה". ומחיוב זה של משתה ושמחה, מסתעפות גם שאר מצוות היום שמטרתם להרבות בשמחה[6].
"עד דלא ידע"
אמרו חז"ל[7]: "מיחייב איניש לבסומי בפוריא, עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי" [-חייב אדם להתבסם בפורים, עד שלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי]. וכן נפסק להלכה בשולחן ערוך.
בפירוש "עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי", יש מפרשים שהכוונה היא שיגיע בשכרותו למצב בו לא יוכל לחשב שלמילים "ארור המן" יש אותה גימטריא כמו "ברוך מרדכי".
"עד דלא ידע" בחסידות
עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי, מבואר בחסידות שמדובר בבחינה עליונה כל כך שאי אפשר להשיגה בידיעה והבנה גרידא. והיינו שיגיע למצב נעלה כל כך, שרואה גם בענין "ארור המן" את אותה כוונה אלוקית שב"ברוך מרדכי", היינו להפוך את הדברים הבלתי רצויים לטוב וקדושה[8].
תקנת המשקה בפורים
| ערך מורחב – תקנת המשקה |
בנוגע לתקנת המשקה, המגבילה את שתיית המשקה והיין לכמות מצומצמת, הורה הרבי כמה פעמים שתקנה זו בתקפה גם בפורים; לאידך, היו התבטאויות מהרבי כמה פעמים מהן אפשר להבין שבפורים מותר לשתות ללא הגבלות.
התוועדות אצל הרבי
הרבי נהג לערוך את ההתוועדות בפורים במוצאי היום, בשעה 9:30, והסביר שזאת בשביל לאפשר לחסידים לערוך את הסעודה במחיצת משפחתם ורק לאחר מכן להגיע להתוועדות. באחת השנים[9] הסביר שעובדה זו שהקהל מקיימים את החיוב להתבסם "עד דלא ידע" ולצאת מההגבלות כבר בביתם, ולאחר מכן נאספים שוב להתוועדות זו, מוכיחה שבהתוועדות צריכים וישנו הכח להגיע לדרגה למעלה מדרגה בתוך היציאה מההגבלות גופא. עוד נימוקים ודיבורים מהרבי על קביעות ההתוועדות במוצאי הפורים ועוד: פורים י"ט, ואולי עוד...
עם זאת, גם לאחר שנת תשמ"ח בה נפסקו ההתוועדויות בפורים (ובימי החול בכלל), הורה הרבי שגם מלבד הסעודה של כל אחד בביתו, יש לערוך אחר כך התוועדות נוספת ברבים[10]. ובשנת תשמ"ט[11] דיבר הרבי על המנהג לעבור בפורים מבית לבית כדי להשתתף בשמחת יהודים נוספים[12]. כמו כן הורה הרבי לערוך עוד התוועדויות שמחה בקשר לימי הפורים[13].
הרבי נהג לומר מאמר דא"ח, ולעשות מגבית עבור "קופת רבינו" בהתוועדות זו[14]. כן נהוג היה לנגן את הניגון "הופ קוזאק"[15].
עד דלא ידע אצל הרבי
פעמים רבות הורה הרבי בהתוועדות זו לומר לחיים ולצאת מההגבלות לקיים "עד דלא ידע", והביע את חוסר שביעות רצונו מכך שהקהל שרוי עדיין בהגבלות... כמו כן בדרך כלל הורה שמאן דהוא מהקהל יתנדב להוציא את הציבור ידי חובת השכרות "עד דלא ידע"[16].
בשנת תשמ"ב כתב לאחר ההתוועדות אחד הרבנים שהשתתפו בה מכתב לרבי, בו הוא מביא מקור בראשונים לאפשרות שאחד יוציא את הרבים ידי חובת "לבסומי עד דלא ידע". הרבי השיב לו באגרת בה הוא דן בנושא, ומבאר שאף שמלכתחילה החיוב "לבסומי" הוא על כל אחד ואחד, בכל אופן יש תועלת כלשהי גם כאשר אחד המוציא את הרבים[17].
בשנת תשמ"ה, אף הורה להשלים את הענין של "לבסומי עד דלא ידע" בשבת שלאחר פורים. במשך כמה שיחות דיבר על כך באריכות, תוך כדי ביאורים על כל אחד מסוגי המשתתפים בהתוועדות, מדוע גם הם חייבים להשתתף ב"עד דלא ידע" - סופרי סת"ם, רבנים ספרדיים ורבנים אשכנזיים[18].
עם זאת אמר הרבי פעם[19], שבנוגע לכמות השתיה בפועל מספיקה אפילו טיפה אחת להביא את האדם למצב של "עד דלא ידע", אם הוא רק מבטל את מציאותו.
שגיאות פרמטריות בתבנית:הערות שוליים
פרמטרים ריקים [ 1 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית ==הערות שוליים==
- ↑ אסתר ט, כב.
- ↑ רמ"א
- ↑ מסכת מגילה, עמוד הצדקה.
- ↑ דיון בין הרבי לרב מרדכי אליהו, תשד"מ.
- ↑ [אגרות קודש ח"ה ע' רנו http://www.chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/admur/ig/5/1454&search=%D7%A6%D7%A2%22%D7%A7].
- ↑ "ש חלק ז' שיחת ויקרא ג'. חלק ט"ז שיחת פורים ג'.
- ↑ מגילה ז, ב.
- ↑ לקו"ש ח"ז, דבר מלכות תשא בהערה, ועוד.
- ↑ פורים מ"ה.
- ↑ שיחת פורים תשמ"ח.
- ↑ שיחת ש"פ ויקרא תשמ"ט.
- ↑ וקישר זאת למנהג בהקפות בשמחת תורה, ש"גם כי עשה כן בבהכ"נ שלו, אם הולך לבהכ"נ אחר שלא גמרו, ירנן וישמח ג"כ עמהם" (סידור אדמו"ר הזקן לפני "סדר הקפות").
- ↑ במשך כל המעת לעת - משיחת ש"פ תצוה, שבת זכור תשמ"ח. ושלושה התוועדויות, דהוי חזקה - משיחות ש"פ תצוה ערב פורים, ומוצאי פורים תש"נ סעיף יא.
- ↑ ספר המנהגים. וראה לקוטי שיחות חלק ב' בהוספות.
- ↑ שיחת פורים תשל"ב.
- ↑ שיחות פורים תשי"ב (ושם הורה שהבחורים יצאו ידי חובה בכלים קטנים, אך יש למחות בשאר הקהל שאינם מתבסמים). תשט"ו (ושם, בהמשך השיחה, דיבר בלהט על כך שצריכים לשכוח על כל הענינים והחשבונות הגשמיים וגם הרוחניים, ולהגיע ל"עד דלא ידע"). תשט"ז (ושם פנה לכמה מהמשתתפים שיתנדבו לכך, ואחר כך פנה לרבים והורה להם לומר עוד ועוד 'לחיים', ובכוסות גדולים). תשח"י (ושם פנה לרבים ותבע מהם לקיים "עד דלא ידע", וכן בעצמו אמר לחיים פעמים רבות, והתבטא: "אולי הייתי אוחז כבר ב"עד דלא ידע", אבל אתם מעכבים אותי"...). תשי"ט. תש"כ (ושם סיים ההתוועדות באמירתו: "אלו שנתחייבו בברכה אחרונה – יברכו ברכה אחרונה. אלו שרוצים להמשיך ההתוועדות – תבוא עליהם ברכה. אלו שהם במעמד ומצב ד"עד דלא ידע" – ימשיכו... עד כי יבוא משיח, בעגלא דידן"). ועוד...
- ↑ לקוטי שיחות חלק ל"א בהוספות.
- ↑ שיחת ש"פ תשא תשמ"ה, התוועדויות ח"ג ע' 1478 ואילך, בכמה שיחות.
- ↑ שיחת פורים תשי"ז, והזכירה באגרת קודש מכ"ג באדר שני באותה שנה.
