שנה שמלך המשיח נגלה בה

חז"ל מבארים, שהגאולה ממצרים הייתה באות פ' ("פקד פקדתי אתכם"), ולכן משה רבנו התגלה בגיל פ' ( 80 ), ואילו הגאולה האחרונה היא באות צ' (צמח צמחתי לכם, שנאמר "איש צמח שמו ומתחתיו יצמח", "את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח"), ולפי זה מתגלה המלך המשיח בגיל צ'.

בי"א בניסן בשנת תנש"א - נכנס כ"ק אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע לשנת הצדי"ק ( 90 ) להולדתו.

לקראת שנת ה'תנש"א הורה הרבי נשיא דורנו לפרסם קטע ממדרש ילקוט שמעוני המתאר את מאורעות השנה שמלך המשיח נגלה בה. הרבי הסביר שהמאורעות במפרץ הפרסי תואמים בדיוק לנאמר במדרש, והסביר שזוהי אכן השנה בה מלך המשיח כבר מתחיל להתגלות.

את התגלות זו הגדיר הרבי מאוחר יותר כ'התגלות מציאותו של מלך המשיח '.

את פעולותיו הוא עדיין לא השלים - כי עליו עוד לבנות את בית המקדש ולקבץ את נדחי ישראל - אך מציאותו התגלתה והיא מוכרת לכולם.

וכפי שכתוב שבכל דור ישנו אותו אחד הראוי להיות גואל, אך כל עוד הוא לא קבל את ההוראה לגאול את ישראל הוא עצמו אינו יודע שהוא המשיח, אך כשהגיע אותו זמן וה' יגלה אליו ושלחו לגאול את ישראל הוא יודע בעצמו וכל אחד מאיתנו יכול לדעת ולהצביע עליו 'הנה זה מלך המשיח בא'. ידיעה זו נקראת 'התגלות מציאותו' וזהו האירוע החשוב של שנת ה'תנש"א.

על פי דברי חז"ל, להתגלות משיח יהיה סימן מקדים של מלחמת פרס בערב הגוררת את כל העולם. חז"ל מתארים כיצד על רקע המבוכה העולמית והישראלית נשמעת בשורת הגאולה "הגיע זמן גאולתכם". קובע שסימנים אלו נתקיימו במלחמת המפרץ בשנת תנש"א.

ואכן, באותה תקופה יצא אדמו"ר זי"ע בהכרזה 'הגיע זמן גאולתכם', וקבע ש"המינוי דדוד מלכא משיחא הרי כבר היה", ובמשך השנה (בפרט מאז כ"ח ניסן תנש"א) החלה תקופת ההכרה והפרסום וההכרזה שנשיא דורנו הוא ראש הדור, על ידי פסק דין שהרבי פסק הדין המפורסם 'בחזקת שהוא משיח', חתימות על שטר קבלת המלכות, וההכרזה – כל זה בעידודו הנמרץ.

על שנה זו נתן אדמו"ר זי"ע את הסימן "תהא שנת אראנו נפלאות" (או "נפלאות אראנו") – נפלאות הגאולה השלימה. וכן קישר זאת עם הפסוק "ותנשא מלכותו", המדבר אודות מלכות דוד ושלמה עד למלך המשיח, שמתגלה בשנת תנש"א.