רחל זמיר
מרת רחל זמיר (תרצ"ב[1]-כ"ב טבת תשפ"ב) היתה אשת חינוך, גננת, מדריכה, ומפקחת חינוכית ברשת גני חב"ד של רשת אהלי יוסף יצחק בארץ הקודש. זכתה להדרכות חינוכיות רבות מהרבי וליחס יוצא דופן.
תולדות חיים
נולדה בשנת תרצ"ב[1] לאביה ר' יעקב קליימן ולאמה מרת רבקה כבת אמצעית בין שלושת ילדי המשפחה[2].
בהיותה בגיל 9 פרצה מלחמת העולם השניה במהלכה נשלחה עם אלפים מילדי העיר הרחק מאזור הקרבות, שם היתה צריכה לשמור על יהדותה.
בזמן המלחמה גוועו הוריה מרעב במצור על לנינגרד[3].
עם סיום המלחמה, באופן פלאי הגיע אביה בחלום אל אחותו איטה, ודחק בה לצאת ולהציל את ילדיו מבית היתומים, וכעבור מסע מפרך של חודשים ארוכים ומאמצים רבים הצליחה הדודה לאתר את הילדים ולהוציא אותם מבית היתומים ולקחת אותם תחת חסותה.
לאחר תקופת מעבר בסמרקנד אצל הרב נחום שמריהו ששונקין[4] יצאו יחד עם אלפי החסידים את גבול רוסיה במבצע שנודע לימים בשם 'יציאת רוסיה תש"ו', והחלו לנדוד במחנות המעבר השונים בווגשייד, בווינה שבאוסטריה, בשטייר שבגרמניה, ובפריז שבצרפת, ולאחר מסע תלאות ארוך שנמשך כ-4 שנים הגיעו לארץ ישראל בשנת תש"ט.
לאחר תקופת מעבר של מגורים במעברה על יד חיפה, עברה משפחת ששונקין להתגורר בבית שנבנה עבורה בירושלים בהשתדלותו של הרב שלמה יוסף זוין, ובהשתדלות הדוד ר' חיים מאלי למדה קורס כתבנות והחלה לעבוד ולהשתכר, ובמקביל החלה להתעניין בשמיעת הרצאות בתחום הפסיכולוגיה ונפש האדם.
בהיותה בגיל 21 התחתנה בשנת תשי"ד עם בעלה ר' רפאל זמיר, אף שלא נמנה על חסידי חב"ד באותה שעה, העניק הרבי את ברכתו לשידוך וכתב לר' ששונקין שמוטל עליו לקרבו לאורה של החסידות.
שליחות חינוכית
לאחר החתונה קבעו בני הזוג את מגוריהם בתל אביב, והיא החלה לעבוד כגננת בכפר סבא ברשת החינוך של 'הפועל המזרחי', ובהמשך ברמת יצחק, ולקראת שנת הלימודים תשי"ט בעקבות בקשתו של הרב דוד חנזין נכנסה לעבוד ברשת אהלי יוסף יצחק כגננת בגן בחולון
לאור המצב הכלכלי של המשפחות שילדיהם למדו בגן, לצד השקעתה בחינוך הילדים התאמצה לסייע למשפחות בכסף, בביגוד, ובמזון, וזכתה לעידוד רב מהרבי כאשר רצתה לעזוב בשל העבודה הקשה וסגנון המשפחות. הרבי שקיבל דיווחים שוטפים על הגן, שיגר מכתבים אל אנשי העירייה על מנת שיסייעו מצידם במה שניתן.
במשך הזמן הלך הגן והתפרסם, עד שהגיע למצב בו לימדה בכל מחזור כ-50 ילדים, והמצב הגיע לידי כך שהעירייה נאלצה להעמיד שוטרים בזמן הרישום בשל ההתפרעויות שנוצרו על ידי ההורים שביקשו לרשום את ילדיהם דווקא לגן שלה.
לאורך השנים זכתה לקבל מהרבי כמאתיים מכתבים בנושאים חינוכיים ובעניניה הפרטיים[5], ולהיכנס ליחידות פעמים רבות.
במשך שנים ארוכות שימשה כמדריכה פדגוגית של כל גני חב"ד ברחבי הארץ, והשקיעה ממרצה ומזמנה אף בהתנדבות למען שגשוגם ופריחתם של גני חב"ד, והמשיכה בכך כשהתמנתה כעבור שנים למפקחת על גני חב"ד.
להגן על השתיל ממזיקים
הגב' רחל זמיר שימשה למעשה אחת הפעילות הגדולות בתחום החינוך בגיל הרך בארץ הקודש. במכתבו של הרבי מערב ט"ו בשבט תשכ"ה, הפונה "לילדים היקרים שי'", הוא כותב:
ובכל ילד וילדה ראה [=כב' קדושת אדמו"ר מוהריי"צ] שתיל העתיד לגדול ולהיות עץ פרי הדר נושא פירות טובים ונחמדים. אמנם, דבר זה תלוי ברצונם ועבודתם של הילד והילדה, והמשל לזה הוא האילן. כשנוטעים גרעין או שתיל רך, צריך לשמור עליו מעשבים רעים וכל מיני מזיקים ולהספיק [=לספק] לו מים וכולי, עד אשר יגדל ויהיה לאילן נושא פירות טובים. והוא הדבר בכל ילד וילדה, אשר אמר השם יתברך על-ידי נביאו שהם "נצר מטעי מעשה ידי להתפאר". והנה הבורא יתברך נטע בתוככם נשמה קדושה, חלק אלוקה ממעל ממש, ועליכם לשמור "גרעין" אלוקי מעשבים רעים ומזיקים, זאת אומרת מחברים בלתי הגונים, ולהספיק לו מים חיים ואין מים אלא תורה, תורת חיים ומצוותיה שחיים הם לעושיהם. ואזי ייתן ויחזור וייתן לכם השם יתברך ברכתו שתצליחו להיות "אילנות" נושאי פירות טובים ומשובחים, לשמחת הוריכם ומוריכם ולגאון ולתפארת עמנו, עם בני-ישראל.
מסר מיוחד זה נכתב לילדים ששיגרו ציורים ופדיון נפש לרבי (צילומו בספר 'שליחות חיי', תש"ס, עמ' 174). הרבי מתייחס לכך בפתח המכתב:
קיבלתי בשמחה את הציורים שלכם עם מכתב המורה והגננת שלכם מרת רחל שתחי' זמיר.
לגן השפעה אף בדברים הבסיסיים ביותר
מרת רחל זמיר זכתה לעידוד, הדרכה והוראות בכתב (כמופיע באגרות קודש), ובעל פה (ב'יחידויות'), במשך כל שנות עבודתה בגנים. בספרה 'שליחות חיי' (תש"ס) תיארה כל זאת באריכות ובפרוטרוט.
פעם אחת, בשנת תשכ"ז, כשתיארה לפני הרבי קושי גדול וביקשה לעזוב את מקום עבודתה, נענתה:
כדאי שתתבונן בהעמקה במה שכתוב בהמאמר על דבר מפי עוללים גו', ותסיק מסקנה בנוגע לערך החינוך שלהם וגודל הזכות דאלו שההשגחה העליונה מסרה זה לידם ואשרם ועשרם וכו' ודי למבין.
פעם אחרת בחודש תמוז תש"כ כתבה לרבי שהיא מתייאשת מעבודתה, שכן אימו של אחד החניכים בגן הודיעה שהחליטה לרשום את בנה לבית הספר של המיסיון ביפו: מגן חב"ד ילך ילד יהודי לבית ספר נוצרי?!
לאחר זמן מה זכתה לקבל מענה מיוחד מהרבי.
בשעה שעבדה על ההוצאה לאור של הספר 'מדריך תכנית העבודה לגיל הרך', זכתה למענה מהרבי שנמסר באמצעות הטלפון: "בטח היא באמצע או בסוף הוצאה לאור בעניני חינוך. ה' יתברך יצליחה".
גברת זמיר ובעלה לא זכו להיפקד בילדים[6], אך זכו בשליחותם החינוכית לקרב מאות ילדים ומשפחות ליהדות ולחסידות.
נפטרה בשיבה טובה בגיל 90[7] בכ"ב טבת תשפ"ב. בעלה ר' רפאל נפטר מספר חודשים לפניה, בי"ח ניסן תשפ"א.
ספריה
- מדריך תכנית העבודה לגיל הרך, תל אביב תשמ"ח
- שליחות חיי - ביוגרפיה עצמית
- חגי ישראל ומועדיו
קישורים חיצונים
- חדש על המדף: שליחות חיי בשפה הרוסית https://col.org.il/news/40366
- החסיד לגרם לאלפי נשים לדמוע התרגשות https://col.org.il/news/91421
- אשת החינוך הגברת רחל זמיר https://chabad.info/bdh/749639/
- המפקחת החב"דית הראשונה http://www.chabad.org.il/Magazines/Article.asp?ArticleID=6799&CategoryID=1393
לקריאה נוספת
- נוטעת באהבה, תולדות חייה במוסף 'נשי' לשבועון כפר חב"ד 1941 עמוד 10
הערות שוליים
- ↑ 1.0 1.1 שנה משוערת
- ↑ אחותה פייגל-פאניא הגדולה ממנה בארבע וחצי שני, ואחיה הצייר החסידי זלמן קליימן הצעיר ממנה בשנה.
- ↑ בעוד רבים מחסידי חב"ד ברחו לטשקנט ולסמרקנד, אביה ואמה לא ידעו מכך מאומה כי חיו תוך פחד מתמיד לאחר שבשנת תרצ"ח אסרו את גיסו של אביה (בעלה של אחותו) ר' משה ששונקין ושלחו אותו אל הלא נודע, ומאז היה גם הגיס במעקב מתמיד ונמנע מלשוחח כליל על נושאים שעלולים להיות לא ראויים בעיני המשטר וכך לא ידע ממעשי החסידים ונותר בלנינגרד.
- ↑ חמיה של הדודה.
- ↑ כפי עדותה בהקדמה לספר שליחות חיי, עמוד 7.
- ↑ באחת היחידויות העניק להם הרבי אתרוג כסגולה אך הורה להם שאף אחד לא ידע על כך, אך כשיצאו מרוב התרגשות הראו את האתרוג לאלו שהמתינו בחדר היחידות והרגישו שבכך הפסידו את הברכה.
- ↑ גיל משוער.