בכל דרכיך דעהו

"בכל דרכיך דעהו" הוא אחד מיסודות עבודת ה' והחסידות. ענינו, שכיוון שהקב"ה מצוי בכל מקום, הרי שבכל דבר שאדם עושה עליו לכוון לעשותו לשם ה'. מבואר שגם לאחר התפילה, כאשר אדם עוסק בצרכיו, יהיה "בכל דרכיך דעהו", שימשיך גם בדרכיו את ההתקשרות באלקות שבשעת התפילה.

פירוש הפסוק

בכל דרכיך דעהו - על ידי כל פרט מחייך תעבוד את ה', ועוד יותר - תגיע לידיעת ה' (דע את אלוקי אביך) על ידי דרכיך עצמם - חייך עצמם.

וכלשון הרמב"ם: "כשם שהחכם ניכר בחכמתו ובדעותיו, והוא מובדל בהם משאר העם - כך צריך שיהיה ניכר: במעשיו, במאכלו, ובמשקהו, ובבעילתו. ובעשיית צרכיו, ובדבורו, ובהילוכו, ובמלבושו, ובכלכול דבריו, ובמשאו ובמתנו ויהיו כל המעשים האלו נאים ומתוקנים ביותר. כיצד...".

החילוק בין דרך עבודה זו ל"כל מעשיך יהיו לשם שמיים"

אנחנו מוצאים משנה במסכת אבות האומרת: וכל מעשיך יהיו לשם שמיים. לכאורה זהו אותה המשמעות של הפסוק דלעיל.

אך הרבי בשיחות מוצא חילוק עמוק בעניין זה, המשליך על כל חיי היהודי.

כשאומרים "כל מעשיך יהיו לשם שמיים" - המשמעות היא שהחיים הגשמיים בעולם הזה הם בשביל מטרה חיצונית, שלא מתבצעת עכשיו. אנחנו עובדים 'לשם שמיים', אך בעבודה עצמה לא ניכר החיבור לאלוקות.

בכל דרכיך דעהו - משמעו שהדרכים עצמם (החיים עצמם) לא רק שאינם מפריעים לעבודת ה', ולא רק שהם מסייעים לעבודת ה', אלא אדרבה הם מרוממים את היהודי למקום שהוא לא יכל להגיע בלעדיהם. וזה נובע מהבנה עמוקה של חסידות - בעניין אחדות ה'. לא רק שהעולם לא מנגד לגילוי רצון ה' בעולם, אלא כל מציאותו מתחדשת ע"י הבורא בכל רגע. ולכן מובן שע"י 'כל דרכיך' אפשר לגלות אלוקות.

שמחה

יוצא מהפסוק "בכל דרכיך דעהו" שעבודת השם היא כל רגע מהיום. ישנו ציווי "עבדו את השם בשמחה" שעבודת השם צריכה להיות בשמחה. על פי זה צריכים להיות בשמחה כל היום כי בכל רגע עובדים את השם.

עוד

אדמו"ר הזקן אמר לצמח צדק, כי בשבת פרשת תבוא תקכ"ח אמר המגיד ממעזריטש תורה על הפסוק "ושבת עד הוי"ה אלוקיך". תוכן התורה הוא ביאור על כך שעבודת התשובה צריכה להיות גבוהה כל כך, עד שדרגת 'הוי"ה', שהוא למעלה מהעולמות, יהיה 'אלוקיך', אלוקים בגמטריא הטבע. כלומר: שהאור האלוקי שלמעלה מהעולם, יומשך ויאיר בתוך העולם.

כל החבריא קדישא היו בהתעוררות גדולה מתורה זו. ר' זושא מאניפולי אמר, כי הוא אינו יכול להגיע למעלת תשובה כזו. לכן יחלק את העבודה לחלקים, על פי ראשי תיבות של המילה "תשובה":

ת, "תמים תהיה עם הוי"ה אלוקיך".

ש, "שויתי הוי"ה לנגדי תמיד".

ו, "ואהבת לרעך כמוך".

ב, "בכל דרכיך דעהו".

ה, "הצנע לכת עם אלוקיך".

משמעות העבודה של "בכל דרכיך דעהו" היא, שיהודי ששם לב שקרה עימו או סביבו דבר כל שהוא, רואה הוא בכך אלוקות במוחש. שברור לו שדבר זה לא אירע סתם, והוא רואה בכך את ההשגחה פרטית שיש במקרה זה. בדומה לכך אמר אדמו"ר האמצעי שיש יתרון אצל בעלי עסקים, שאין אצל מי שלומד תורה כל חייו. כי בזמן עיסוק עם אנשים, רואים אלוקות במוחש יותר מאשר בזמן לימוד. מהתבוננות זו בהשגחה פרטית, מגיעה עבודת התשובה, המקרבת את היהודי לה', וגורמת שכל מעשיו יהיו חלק ממצוות ידיעת ה' .

לקריאה נוספת

• לקוטי שיחות חלק ג' שיחה לפרשת תרומה, ויקהל.
• מאמר ד"ה השם נפשנו בחיים תשח"י