לאחר אמירת התשליך בשנת תש"ה פנה הרבי להרב יעקב יהודה העכט והורה לו להכריז: "הרחמן הוא יברך את אדוננו מורנו ורבינו", והוא חשש לעשות זאת. כאשר הרבי ראה שהוא מתלבט, זירז אותו להכריז ואמר לרב העכט שאם הוא לא יגיד, לא תישאר לו ברירה והוא יצטרך לומר זאת בעצמו, ורק אז אמר זאת בלית ברירה.
כל החבריא קדישא היו בהתעוררות גדולה מתורה ההיא. הרב הצדיק רבי משולם זוסיא מאניפולי אמר, כי הוא אינו יכול להגיע למעלת תשובה כזו, ועל כן יחלק את התשובה לחלקים, כי תשובה - ראשי תיבות:
ת, "תמים תהיה עם הוי"ה אלוקיך". ש, "שויתי הוי"ה לנגדי תמיד". ו, "ואהבת לרעך כמוך". ב, "בכל דרכיך דעהו". ה, "הצנע לכת עם אלוקיך".
כשסיפר לי אביאדמו"ר את הנזכר לעיל, סיים: תיבת תשובה צרופה מחמש אותיות, אשר כל אות הוא דרך ואופן בעבודת התשובה, וביאר באריכות חמשה האופנים וכולם באים מכוח אל הפועל על ידי עבודת התפילה.
