עלייה לארץ ישראל
ערך זה נמצא בעיצומה של עבודה ממושכת. הערך פתוח לעריכה. | |||
אתם מוזמנים לבצע עריכה לשונית, ויקיזציה וסגנון לפסקאות שנכתבו, וכמו כן לעזור להרחיב ולהשלים את הערך. |
רקע
גישתם הכללית של אדמו"רי חב"ד
בתורה הפעם הראשונה בה מוזכר הביטוי "עלייה" לארץ, הייתה לאחר פטירת יעקב כאשר באו לקברו אז הם כונו "עולים" [1]. במשך השנים נעשתה החשיבות לעלייה לארץ גדולה, במשנה נאמר ש:"הכל מעלין לארץ ישראל ואין הכל מוציאין"[2], וגדולי ישראל במשך השנים עודדו עלייה ואף עלו בעצמם.
עם הקמת החסידות, עלו רבים מהחסידים לארץ ישראל[3], ואף הבעל שם טוב ניסה לעלות לארץ.
אדמו"רי חב"ד אף שלחו את חסידיהם לארץ ישראל[4] ותמכו בהם[5].
עם תחילת הרעיון הציוני] הוא החל לעודד עלייה לארץ, בעקבות כך החלו להימנע רבים מלעלות לארץ. אדמו"ר המהר"ש כאשר הציעו לו אנשי "בילו" לעלות לארץ ישראל הוא השיב שאם הם היו מקימים את המשך הר"ת שעל שמם נקרא הארגון, "באור ה'", היה עולה לארץ ישראל עם 100 חסידים.
עליית מנהיגים רוחניים
ניסיונות עלייה של לארץ
הבעל שם טוב
אדמו"ר הזקן
אדמו"ר הרש"ב
אדמו"ר הריי"צ
הרבי
ערך מורחב – הבקשות מהרבי שיעלה לארץ ישראל |