נוני ימא

נוני ימא (בתרגום מארמית: דגי הים) הוא כינוי לנשמות של עלמא דאתכסיא, הנקראת בשם ים.

ענינם

נוני ימא הוא כינוי לנשמות של עלמא דאתכסיא. בכללות אלו נשמות של עולם האצילות, בניגוד לנשמות של עולמות בי"ע. בפרטות נתבאר, שאף הנשמות של עולם הבריאה, קרויות בשם נוני ימא, שאף עולם הבריאה הוא בגדר של עלמא דאתכסיא.

מקורם

נשמות של בחינת נוני ימא נמשכו מייחוד אבא עילאה ואמא עילאה של עולם האצילות, בניגוד לנשמות שבבחינת שור הבר, שנמשכו מייחוד זעיר אנפין ומלכות.

עליית הדגים בטיסה אחת

נוני ימא הוא כינוי שמוזכר בזוהר הקדוש בריבוי מקומות כמשל לצדיקים בדרגה גבוהה ביותר כדוגמת רב המנונא סבא, מזקני תנאי הזוהר. בנוגע לכך מבאר אדמו"ר הזקן, כי הילוך הצדיקים הנק' נוני ימא היא נפלאה וגבוהה מאד, כמשל הדגים ששטים בים, כך הם שטים ובטיסה אחת מגיע למעלה מעלה וגדולה הרבה מעבודת הצדיקים שבגשמיות שעובדים את הקב"ה על ידי מה שנאמר "אין שמחה אלא בבשר " שהכל למטה במדרגה. משא"כ הילוכם שהוא כמשל דג הים ששט מקצה העולם ועד קצהו, כך הילוכם ברוחניות בטיסה אחת עולים ומגיעים למעלה מעלה, ואין זה כלל בבחינת התלהבות ורתיחת הדמים כמו עבודת הצדיקים הנ"ל שבגשמיות, שמחה בבשר שמחה ביין בחינת רשפי אש ושלהבת כו', אלא אדרבה בקרירות הדמים ובנחת ובטיסה אחת מגיעים למעלה מעלה כו' כנ"ל. "וא"א לבאר דבר זה בדיבור איך ומה הוא".

אחד מצדיקים אלו היה התנא האלוקי רבי שמעון בן יוחאי. ולכן לא קיים רשב"י בהיותו במערה כמה מצות מעשיות כנ"ל אלא הכל ברוחניות למעלה מבחי' שמחה בבשר כו'. וזהו ענין סנפיריו של הלויתן (הנק' פלו"ש פעדר"ן) שבהם הוא שט מן הקצה האחד של הים לשני. ולכן העולם כולו עומד על לויתן שמקיף כל העולם כנודע בדברי רז"ל.

התכללות מוחלטת של הדגים בים

ישנו הסבר נוסף בחסידות לענין הדגים, שהיא בחינת ה' אחד, שהוא המשכת דעת עליון שענינה הוא יחודא עילאה, שנקרא גם כן בשם ים - שכללות הים הוא מציאות אחת שהכל נמצא בה וכלול בה ואינו נפרד ממנה, ולכן דגים אינם חוצצים במקוה, ונמנים במנין הארבעים סאה.

הסבר זה מובא כי לגבי זה שנשמת רב המנונא סבא היתה נשמה דאצילות מבחינת הנשמות דים העליון שבמלכות דאצילות, ולכו נקרא רב המנונא מלשון "נוני ימא". אדמו"ר המהר"ש מסביר, שכמו הדגים שבים מובלעים במי הים והמים מתפשטים בתוך תוכם והרי הם כמו מהות המים עצמם ולכן דגים אינם טעונים שחיטה שהרי הם נתרים באסיפה כמו שכתוב "אם את כל דגי הים יאסף להם", ואפילו עופות שנבראו מן הרקק (מים ועפר מעורבים יחד) הרי הם נתרים בסימן אחד רק בהמות שנבראו מן האדמה צריכים רוב שנים דוקא, ודגים שאינם צריכים שחיטה מובן כי גם בהיותם נבראים הרי הם כמו המים, כן לענין עירוב מקואות ושפופרת הנוד וחציצה וכדומה, אנו מוצאים את אמרתו של רבן שמעון בן גמליאל "שכל שתחלת בריתו מן המים הרי הוא כמים", שמכל זה מובן הגם שנבראו להיות מהות נברא, בכל זאת הוא בטל בתכלית בים עד שאי אפשר לו לפרד כלל מן הים והוא בחינת מים גם לאחר שנברא שיש בו התפשטות המים בתוך תוכו.

על דרך זה מסביר המהר"ש, שהנשמות דאצילות כמו נשמת רב המנונא סבא היא בבחינת הביטול לגמרי, עד שאי אפשר לה לפרוד אפילו שעה אחת כחלק מהמים עצמן (- במשל הדגים), וכמאמר רבותינו זכרונם לברכה עובר ירך אמו הוא, כלומר: למרות שהוא עובר, שהרי הוא מציאות נרגש בפני עצמו, מכך מקום כל זמן העיבור הרי הוא כירך אמו ואינו נחשב לדבר בפני עצמו, וזאת מפני ביטולו המוחלט לאמו במשך זמן זה, שאוכל ממה שאמו אוכלת ושותה ממה שאמו שותה וכדומה, וכך גם הנשמות דאצילות בהיותם בעיבור בבטן המלכות הנקרא ים סוף, הם כירך אמם ובטלים לגמרי כעובר שהוא ירך אמו וכמו דגים שבים שהם מובלעים במי הים.

לקריאה נוספת

• מאמרי אדמו"ר הזקן תקע"ב, עמוד רמה.