אבן מקיר תזעק
אבן מקיר תזעק הינו מיעודי הגאולה שהדומם הגשמי יהיה חדור במציאות הבורא ירגישו ויכירו, וינגד למעשים שמנוגדים לרצון הבורא. יעוד זה הוא מענייניה העיקריים של ימות המשיח אשר לפי ביאורי החסידות ענינה הוא גילוי אלוקי באופן הכי מושלם בבריאה הגשמית. מצב זה היא תוצאה ישירה מעבודת בני ישראל החל ממתן תורה בלימוד התורה וקיום המצוות, שתוכנם ומטרתם המשכת וגילוי האור האלוקי בגשם וחומר הבריאה.
מקורו
בחזיון נבואתו מתאר חבקוק הנביא:
כִּי אֶבֶן מִקִּיר תִּזְעַק, וְכָפִיס מֵעֵץ יַעֲנֶנָּה.
— חבקוק ב', י"א
בפשטות נבאותו עסקה בנושא גאולת ישראל מגלות בבל. אולם חז"ל במדרש תהילים דרשו[1]: "לעתיד אדם הולך ללקוט תאנה בשבת, היא צווחה ואמרה שבת היום... לעתיד אדם רוצה לילך לאשתו נדה האבן צועק ואומר נדה היא". מעין הרעיון זה דרשו חז"ל במסכת תענית[2] דרשו: "לעתיד לבוא אבני ביתו של אדם וקורות ביתו מעידים בו שנאמר: "כִּי אֶבֶן מִקִּיר תִּזְעַק, וְכָפִיס מֵעֵץ יַעֲנֶנָּה"".
עניינו: גילוי אלקות בגוף הנבראים
|
| היום יום ט"ו אדר א' |
יעוד זה הוא מהיעודים המתארים את מצב חומר הגשם בזמן הגאולה, ומעין היעודים שניבא הנביא ישעיהו: "כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה'"[3] "וְרָאוּ כָל-בָּשָׂר יַחְדָּו, כִּי פִּי ה' דִּבֵּר"[4], וכפי שמוסבר בתורת החסידות דיוקי הלשונות בנבואות אלו שב'ארץ' וב'בשר' עצמם יאיר הגילוי. לפי שיעודים אלו האחרונים הוא מתוכנם ועניינם של ימות המשיח וביאת המשיח, שבאותו הזמן יתגלה בעולם הזה התחתון מציאותו של הקב"ה, כחלק מהשלמת מטרת הבריאה לעשות לבורא דירה בתחתונים. ויוכר ויורגש בכל פרטי הבריאה כי כל קיומם והימצאותם הם על האור והכוח האלוקי. גילוי זה יחדור ויורגש גם בנבראים הנמוכים ביותר כדרגת הדומם.[5] שאותם הנבראים ששייכים להבנה יבינו אלקות ושאר הנבראים יראו וירגישו.[6] ולכן באותו הזמן מעשה הנוגד את רצונו של אלקים תסתור למציאות האבן עד שהאבן תזעק כנגדו. (משמעותה של הזעקה היא לא ששכל האדם ינגד באותו הזמן לפעולות שאסרה התורה, אלא הטבע עצמו ינגד לכך. כמו לדוגמה העובדה שהאדם אינו מכניס ידו לאש, שאין זה רק מפני הגיון שכלו, אלא שטבע חום האש גורם לאדם באופן טבעי שירחיק ידו ממנה. כך לעתיד לבוא טבע הבריאה מצד עצמה תרחיק את פעולות המנוגדות לרצון ה'.[7]).
ברובד עמוק יותר, יש ביעוד זה מעלה יתירה על היעודים: "כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה'", "וְרָאוּ כָל-בָּשָׂר יַחְדָּו, כִּי פִּי ה'". משום שיעודים אלו מתארים התגלות אלוקית בנבראים שמקורה מחוץ למציאות הנבראים. אמנם היעוד "אֶבֶן מִקִּיר תִּזְעַק" תוכנו הוא שהאבן זועקת ומגלה אלקות. מסביר הרבי, שההסבר בזה נעוץ במבואר בתורת החסידות אודות שרש החיות של מציאות הגשמי. המקור האלוקי שבורא את מציאות הגשמי נעלה יותר מכל הגילויים האלוקיים והרוחניים הנעלים ביותר, משום ששורש הגשמי הוא בעצמות שדווקא בכח העצמות לברוא נברא גשמי יש מאין.[8] אמנם כח זה נעלם ואינו נרגש בנברא. ולעתיד יתגלו גילויים נעלים בנבראים (ואלו מתוארים בפסוקים "כי מלאה.." וב"וראו כל..") ונוסף לכך תתגלה גם שורש חיותה של מציאות הגשמי שהיא נעלית יותר מכל הנבראים - כח העצמות (וגילוי זה מתואר בפסוק: "אֶבֶן מִקִּיר תִּזְעַק" שהיא עצמה השורש שמגלה אלקות.) ולפי זה יוצא שאדרבה מציאות הגשם נעשית משפיעה ומקור של הגילוי האלוקי.[9]
תוצאה ממעשינו ועבודתנו
גילוי אלוקי זה החל במתן תורה. בשעה שאמר ה': "אָֽנֹכִי ה' אֱלֹקיךָ "[10] אומרת התורה שהיה זה "קוֹל גָּדוֹל וְלֹא יָסָף".[11] ומבארים חז"ל שלקול זה לא היה "בת קול" (הד).[12] מבאר הרבי כי ההד נוצר כתוצאה מהתנגשות גלי הקול בחפץ הגורם לגלי הקול לשוב חזרה (על דרך אור חוזר). אמנם במתן תורה קול ה' חדר בבריאה ולא "התנגש" בה. כמבואר בחז"ל (במדרש שם) כי כל הבריאה שתקה ("כשנתן הקב"ה את התורה, צפור לא צווח.. הים לא נזדעזע.. אלא העולם שותק ומחריש ויצא הקול: אנכי..") שתיקה זו נוצרה בבריאה משום שבעת דיבורו של הקב"ה שמעו הנבראים, הבינו וקבלו את הדברים. כלומר, הגילוי האלוקי שהתרחש במתן תורה לא סתר למציאותם למרות היותם גשמיים, אלא חדר בהם ובמציאותם. (וזאת משום שהאור האלוקי היה "קול גדול". רוחניות לא נרגשת בגשמיות, אולם האור האלוקי שהתגלה הוא אור שמופשט מכל גדר הן מרוחני והן מגשמי, ולכן ביכולתו להאיר גם בגשמי).
מתן תורה נתן את הכוח שמעשיו של האדם יחדרו ויפעלו במציאות הדומם שסביבו, ואכן זו משמעות אמרת חז"ל שלעתיד לבוא קורות ביתו של אדם מעידים על מעשיו, משום שמעשיו משפעים בהם הן לטוב והן למוטב, ובלימוד תורה וקיום המצוות האדם מגלה בהם אור אלוקי שיתגלה לעתיד לבוא. בעבודת האדם עניינו, שעל לימוד התורה לחדור מכל מציאותו ולהנחותו בכל פעולותיו, שכל פרט מחייו יהיה חדור בתורה ומצוותיה.
קישורים חיצוניים
- אדמו"ר האמצעי, תורת חיים שמות חלק א דף קפה (ראה פרק טז) דיבור המתחיל "תפול עליהם אימתה ופחד". הוצאת קה"ת, תשס"ג, ברוקלין נ"י.
- הרבי, לקוטי שיחות חלק ד עמוד 1092 ואילך שיחת פרשת ואתחנן, הוצאת קה"ת, תשס"ו, ברוקלין נ"י.
- הרבי, אגרות קודש חלק י אגרת ג'קע"ה, הוצאת קה"ת, ברוקלין נ"י. באתר ספריית חב"ד.
- הרבי, תורת מנחם חלק כ"ה עמוד 225, התוועדות אחרון של פסח תשי"ט, הוצאת קה"ת, ברוקלין נ"י, באתר ספריית חב"ד.
הערות שוליים
- ↑ סוף פרק עג
- ↑ תענית יא,א
- ↑ יא, ט
- ↑ שם מ, ה.
- ↑ ספר המאמרים מלוקט ב דיבור המתחיל ונחה עליו תשכ"ה ובהערה 7 (עמוד מה).
- ↑ אגרות קודש חלק יח אגרת ו'תתקנ"ט.
- ↑ תורת מנחם חלק כה עמוד 225.
- ↑ תניא, אגרת הקודש סימן כ'.
- ↑ ספר השיחות תשנ"ב חלק א עמוד 146 ש"פ ויצא אות יג.
- ↑ שמות כ, ב. דברים ה, ו.
- ↑ דברים ה, יט.
- ↑ שמות רבה סוף פרשה כ"ח.