אליהו כי טוב
הרב אברהם אליהו כי טוב (שם נעורים: מוקוטובסקי. תרע"ב- תשל"ו, 1912-1976) היה עסקן ציבורי שנמנה על אנשי הפלג הקיצוני בפועלי אגודת ישראל ("פאג"י"), עורך בטאון "הקול", איש חינוך וסופר מוכשר.
תולדות חיים
נולד בורשא בד' ניסן תרע"ב להוריו מיכאל ורחל מוקוטובסקי, שהיו חסידי פשיסחא. בשנות ילדותו עברו הוריו להתגורר בעיירה אופולה הסמוכה ללובלין, ובהיותו בגיל 17 חזר לורשא כדי להשתלם בלימודיו התורניים, כשלפרנסתו הוא עוסק במלאכת כפיים. בהיותו בורשא, החל לעסוק בפעילות הציבורית של אגודת ישראל, וכן עסק בהוראה.
בעקבות פעילות במסגרת 'אגודת ישראל', התקרב אל המזכיר הכללי של האגודה בפולין רבי אלכסנדר זושא פרידמן, ונישא לאחותו הצעירה הינדא רבקה. מייד לאחר נישואיו עלה יחד עם רעייתו לארץ ישראל, ובשנת תרצ"ו הגיע לארץ ועסק לפרנסתו כפועל בניין.
תקופה קצרה לאחר מכן, הצטרף לתנועת אגודת ישראל שפעלה בירושלים (פא"י), ובהמשך כאשר הנהגת התנועה הביעה יחס פשרני בנוגע לציונות, החליט יחד עם מספר מחברי האגודה לפרוש מההנהגה הכללית, והקימו את תנועת "פורשי אגודת ישראל" (פאג"י). בשנים הראשונות לפעילות התנועה היה הרב אוריאל צימר העורך הראשי של בטאון התנועה שנקרא בשם "הקול", אך לאחר שעבר להתגורר באמריקה לצורך טיפולים רפואיים, עבר התפקיד לידיו של מוקוטבסקי, והוא פרסם שם מאות מאמרי הגות תחת שמות עט שונים.
בנוסף, היה העורך של העיתון היומי שיצא לאור על ידי האגודה, "היומן", ואת הביטאונים "עתידינו" ו"קוממיות". פעמים רבות חתם את מאמריו בשם העט אליהו כי טוב, ולימים אימץ שם זה כשמו הרשמי.
בשנת תש"א ייסד את בית הספר החרדי לבנים "שילה" בירושלים, ועמד בראשו במשך שמונה שנים.
על אף שהסיבה הרשמית לפרישתם שלו ושל חבריו מאגודת ישראל הייתה בשל זיקתם לציונות, בשנת תשי"א החליט להצטרף לרשימת "אמוני ישראל" בבחירות לכנסת, אך בעקבות הכשלון בבחירות ועקירתם מישראל של חבריו להנהגת התנועה אוריאל צימר ואברהם פרשן, התאכזב מהעסקנות הציבורית והחל לעסוק בכתיבה ספרותית והמשיך לפעול בתחום זה עד לפטירתו.
נפטר במוצאי שבת בו' אדר א' תשל"ו בגיל 64, ונטמן כמנהג ירושלים עוד באותו לילה בהר המנוחות בירושלים, בליווי האנשים הקרובים אליו, אברהם טרגר והאדמו"ר מאמשינוב.
קשריו עם הרבי וחבד
בשנת תשי"ג ביקר אצל הרבי במסגרת מסעו לארצות הברית, והיה אצל הרבי ביחידות[1] במהלכה דיבר עימו הרבי על עניני עסקנות הכלל, והרבי הרגיע אותו שהצעירים שאינם שומרי תורה ומצוות עוד יתהפכו ויחזרו בתשובה, כשבכך רומז לו הרבי על החזון שלו להקים מערך של שלוחים שיפעלו לקרב את הצעירים ליהדות[2].
הרב צבי גרינוולד העיד ששמע ממנו שבאותה יחידות אמר לו הרבי: "לוּ היו לי כמה עשרות צעירים, שהיו חודרים אל מעבר למסך 'השומר הצעיר', הייתי כבר מחולל שם מהפכה"[3].
אגדה חסידית מספרת שמסעו באמריקה היה על מנת לארגן כנס של גדולי ישראל נגד ממשלתו ודרך התנהגותו של בן גוריון. כאשר הגיע לאדמו"ר רבי יואל טייטלבוים מסאטמר, אמר לו בחיוך: "אברמ'ל, אתה כבר רוצה לארגן מלחמת עולם שלישית?", וכאשר נכנס אל הרבי והציע את רעיונו, אמר לו הרבי: "ר' אברהם, אתה רוצה להביא כבר את המשיח?...".
כאשר התפרקה תנועת פאג"י, הרבי לא ראה בעין יפה את פרישתו מהחיים הציבוריים, ודחק בו להשפיע על הפוליטיקה הישראלית ולא לתרץ את עצמו בכך שתורם בכתיבה וספרות, וכתב לו: "היאומן.. שזהו ניצול כל כוחו במילואו על ידי הדפסת ספרים? ואין נשמע כלל מלוקחו חלק על ידי דיבור ותעמולה וכו' בהבעיות שבעולם היהודים בכלל ובארץ הקודש ת"ו ובעיר הקודש ירושלים ת"ו בפרט. ולא אפילו בבעיות הבוערות"[4], ובהמשך המכתב הרבי מבטל טיעונים המצדיקים את חוסר התערבותו בהנהגה הציבורית.
מכתב זה לא היה היחיד, ושלוש שנים קודם לכן כתב לו הרבי מכתב חריף ביותר, ואף התנצל בסופו ש"אולי אין הסגנון דיפלומטי או מנומס כדי צרכו - אבל בודאי שאין החריפות מספיקה כלל בערך הצרה ומצוקה בה ענייני יהדות נמצאים"[5][6].
יחד עם זאת, עודד אותו הרבי על ספריו, וכתב לו כי "הבאת דבר ה' לאחינו בני ישראל הוא הביטוי הכי נעלה דאהבת ישראל"[7], ואמר לו ביחידות: "לי ידוע היטב מה פעל ספרך 'איש וביתו' בהרבה מבתי ישראל"[8].
בשנת תשכ"ג ביקר כי-טוב פעם נוספת בחצר הרבי והשתתף בהנאה במשך כל ההתוועדות של י"ט כסלו שנמשכה מספר שעות, ובמהלכה העניק לו הרבי יחס מיוחד ונתן לו חתיכה מהעוגה שהייתה על שולחנו[9].
בספרו חסידים ואנשי מעשה רואים את יחס הכבוד שנתן לאדמור הזקן
ספריו
- חסידים ואנשי מעשה - סיפורי חסידים (שתי כרכים[10]) תשט"ו-תשכ"ו.
- איש וביתו - הנהגות הבית היהודי והלכות טהרה, תשי"ז.
- ספר הפרשיות - פירוש עממי על התורה (עשרה כרכים[11]).
- ספר התודעה - סקירת מעגל השנה היהודי בצירוף הלכות ומנהגים, תשי"ח[12].
- כפתור ופרח - אמרות ח מבוארות, תש"כ.
- הגדה של פסח - בצירוף מנהגים טעמים ורמזים, תשכ"א.
- ילקוט טוב - אסופת אמרות פתגמים וביאורים מאת גדולי ישראל לאורך הדורות, תשכ"א.
- הבו גודל - בעיות החינוך בדורנו, תשל"ב.
- ששה פרקים לבן דורנו - תשל"ה.
משפחתו
- חתנו, חנוך בן ארזה, מו"ל.
- בנו, עודד כי טוב.
- בנו, שלום צבי כי טוב, חסיד חב"ד.
- ביתו, הציירת רחל קיציס.
לקריאה נוספת
- חתנו חנוך בן ארזה, בהקדמה לספרו "חסידים ואנשי מעשה", הוצאת תשנ"א
- זאב קיציס, המהפכן מבית פסישחא, במוסף שבת של מקור ראשון, גיליון 710, פרשת צו, תשע"א
הערות שוליים
- ↑ במכתב להנהלת תומכי תמימים לוד כותב הרבי שבשעת היחידות נכחו גם אנשי הנהלת פאג"י, הרב אברהם טרגר ומר חיים שטרן, ומגדיר את הביקור: "ביקרו אצלי באופן ידידותי". המכתב המלא נדפס בספר 'ימי תמימים' חלק ב' עמוד 164.
- ↑ 'הרבי' עמוד 307 ואילך.
- ↑ מרדכי מנשה לאופר, מלחמת תנופה, שבועון התקשרות 692.
- ↑ אגרות קודש חלק י"ט עמוד רמה בהשמטת שמו.
- ↑ אגרות קודש חלק טו אגרת ה'שסא.
- ↑ הרבי לא השלים עם פרישתו מהחיים הציבוריים, וראה בכך כתם בל-ימחה על אישיותו הגדולה, ובמכתב לחתנו חנוך בן ארזה שנדפס בהוספות ללקוטי שיחות (חל"ה עמוד 255) כותב לו הרבי שדווקא לפי גודל האפשרויות של העסקן, הימנעותו מטילה רבב גדול יותר על אישיותו, "וכיון שהכרתי את חותנו , בודאי אין צורך להרחיב את הדיבור בכהנ"ל". ביחידות של הרב טוביה בלוי בחודש תשרי תשכ"ג, ניסה הרבי לברר האם החלטתו של כי-טוב לפרוש מהחיים הציבוריים היא סופית, והאם עדיין ישנה אפשרות להשפיע עליו בכיוון זה (היחידות נדפסה בקובץ מקדש מלך חלק ד' עמוד תיד).
- ↑ אגרות קודש חלק כ"ו, אגרת ט'תקצה.
- ↑ הקדמה למהדורה השלישית של הספר 'איש וביתו' מהדורת תשנ"א.
- ↑ משבחי רבי פרק י"ב.
- ↑ חלקי הספר פורסמו בהמשכים תחת כותרים שונים והם כוללים את הקונטרסים: במעונות אריות (תשט"ו), כחודו של מחט (תשט"ו), בחסד עליון (תשט"ז), הפותח שער (תשט"ז), כתר מלכות (תשכ"ו).
- ↑ יצא לאור במהדורה ראשונית בספרונים שבועיים, שאוגדו בשנים מאוחרות יותר ונדפסו בעשרה כרכים.
- ↑ כבשי דרחמנא - על הימים ה' באייר ו-כ"ח באייר, פרקים שהושמטו מספר התודעה.