שניאור זלמן שניאורסון (נין אדמו"ר הצמח צדק)

הרב החסיד רבי שניאור זלמן שניאורסאהן, היה רבה של העיירות רעפקא, סטארדוב, והומיל, ובן אדמו"ר מרצ'יצ'ה, רבי שלום בער שניאורסאהן מרצ'יצה, שהיה בן הרה"ק הרב מהרי"ל מקאפוסט, בן כ"ק אדמו"ר הצמח צדק.

ערך זה עוסק בנין הרבי הצמח צדק. אם התכוונתם לפירושים אחרים, ראו שניאור זלמן שניאורסון (פירושונים).

רבי שניאור זלמן היה ממקורבי אדמו"ר הרש"ב. הוא היה בקי גדול בתורת החסידות, אך הנהגתו היתה פשטנית. כן היה לו זכרון נדיר, והוא זכר סיפורים לפרטי פרטיהם. כשרונותיו הגדולים, וכשרון הדיבור שלו, גרמו לבני העיר לחבב ביותר את מאמרי הדא"ח, אותם היה חוזר בשפה יפה וברורה.

ברבנות רציצ'ה

כאשר נפטר אביו, האדמו"ר רבי שלום בער, ביקשו רבנים שונים את רבנות רצ'יצ'ה, שהייתה אז עיירה מפורסמת ונחשבת. אלא שאז התערב אדמו"ר הרש"ב, והבהיר כי רבנות רצ'יצ'ה שייכת לר' שניאור זלמן.

בהגיעו לפרקו נישא לבת החסיד הנודע ר' פישל ברייטמאהן, מצאצאי האחים הקדושים המכונים "הלוקים".

לאחר נישואיו ישב סמוך על שולחן חותנו. לאחר מספר שנים נאלץ לצאת לפרנס את משפחתו. בעוד שחותנו רצה שיכהן ברבנות, סירב ר' שניאור זלמן והעדיף לעסוק במסחר. עם זאת, לאחר כשנה נהפך עליו הגלגל והוא הפסיד את כל כספו, ואז הוא נסע לחצר אביו, האדמו"ר מרצ'יצ'ה, שם ישב על התורה ועל העבודה.

באותם שנים הייתה העיר רעפקא מפולגת ומסוכסכת, ולא היה לה רב. כאשר שמעו אנשי העיר שר' שניאור זלמן יושב ברצ'יצ'א, הם שלחו אליו משלחת בבקשה לקבל על עצמו את רבנות העיר. רבי שניאור זלמן סירב, אך אביו עודד אותו לקבל את הרבנות, מכיוון שזו תעזור לאחד את אנשי העיר ביניהם, ועל-כך מדובר במצווה גדולה. הוא כיהן בעיר כרב במשך שנים אחדות, ונערץ בפי כל תושבי העיר.

לאחר כארבע שנים התפנתה הרבנות בעיר סטארדוב, וחסידי חב"ד נתנו עיניהם בר' שניאור זלמן. משלחות רבות של חסידים הגיעה לרעפקא וביקשה את ר' שניאור זלמן לכהן ברבנות בעירם. אך לעומת זאת, כאשר נודע דבר המשלחת לתושבי רעפקא, צבאו בהמוניהם על דלת בית ר' שניאור זלמן והתחננו שלא יעזבם.

המשלחת בסטארדוב ראתה שר' שניאור זלמן מהסס, והחליטה לבקש את התערבות אביו, אדמו"ר הרשד"ב, שהכריע לטובת סטארדוב וכתב לבנו: "ארבע שנים השפעת רוחניות וגשמיות ברעפקא, מן היושר שעתה תבוא לעדת סטארדוב ולא תניח עדת חסידים כצאן בלי מנהיג". ר' שניאור זלמן נעתר וקיבל על עצמו את רבנות סטארדוב, ולרעפקא שלח את הרב מנחם מענדל שניאורסון, אח הרב"ש, זקנו של הרבי.

בסטארדוב פעל ר' שניאור זלמן רבות למען קהילתו ולמען כלל עם ישראל. באגרות קודש (אדמו"ר הרש"ב)^[1], משבח הרבי את פעילותו הציבורית העניפה של ר' שניאור זלמן.

בשנות המהפכה

בשנות המהפיכה עבר ר' שניאור זלמן לכהן ברבנות הומיל. באותם שנים היה שותף לפעילותו המחתרתית של אדמו"ר הריי"צ להפצת יהדות ברחבי רוסיה. עדות לכך אפשר למצוא במכתבי אדמו"ר הריי"צ אליו בענייני הכלל, שנדפסו בסדרת "אגרות קודש אדמו"ר מוהריי"צ".

בני משפחת ר' שניאור זלמן ביקשו שיעלה לארצות הברית, ואף השיגו עבורו רשיון יציאה וויזה, אך הוא סרב. "מי ימלא את מקומי בפעילות היהדות?", שאל.

ר' שניאור זלמן נפטר זקן ושבע ימים בעיר הומיל בשנת תרפ"ח.