שבת הגדול

שבת הגדול היא השבת שלפני חג הפסח.

השבת הגדול נקרא כך מפני שנעשה בו נס גדול. - במחזור ישן כת"י נמצא דגם שבת שלפני שבועות נקרא שה"ג, וכן שבת שלפני ר"ה. וי"ל שקראו שם זה לשבתות אלו, (אף דלא שייך בהם הטעם הנ"ל), מפני הדמיון לשבת שלפני הפסח, שגם הם באים לפני יו"ט.

שבת הגדול שחל להיות בערב פסח - ורק אז - מפטירין וערבה, לפי שבאותה פרשה כתוב הביאו המעשר אל בית האוצר, וערב פסח (של שנה רביעית ושביעית לשמיטה) הוא זמן ביעור מעשרות.

בשבת הגדול אחר מנחה אומרים עבדים היינו עד לכפר על כל עונותינו, לפי שאז היתה התחלת הגאולה והנסים וכן נוהגים (ודלא כמ"ש בשער הכולל).

דרשה

[א] נהגו בדורות האחרונים שהחכם דורש הלכות פסח בשבת שלפניו..

והעיקר לדרוש ולהורות להם דרכי ה' וללמד להם המעשה אשר יעשון, ולא כמו שנוהגין עכשיו. ובדורות הללו שאין החכם שונה לתלמידיו הלכות (לפי שהכל כתוב בספר), מצוה על כל אחד ואחד שילמוד הלכות הרגל קודם הרגל עד שיהיה בקי בהם וידע המעשה אשר יעשה.

[ב] בקהילות חב"ד לא מקובל שהרב דורש בשבת-הגדול (משא"כ רבני אנ"ש המכהנים במקומות שיש להזהיר את הציבור על הלכות הפסח). מימות הבעל-שם-טוב ותלמידיו הק', סלדו החסידים מדרשנים ודרשות. ואדמו"ר מוהרש"ב כתב בתקנות 'מנין' אנ"ש: ולא ידרוש בו שום מגיד לעולם.

עבדים היינו

בשבת-הגדול אחר מנחה אומרים "עבדים היינו", עד "לכפר על כל עוונותינו", לפי שאז היתה התחלת הגאולה והנסים. וכן נוהגים. ואפילו שבת-הגדול הוא ערב-פסח, אומרים "עבדים היינו".

בשו"ע אדמו"ר כתוב בשם הרמ"א שנוהגין במדינות אלו לאמר בשבת-הגדול במנחה "עבדים היינו". אבל בסידור השמיט זה - כי לא ציין כמו בשארי סידורים "עד כאן אומרים בשבת-הגדול". גם בפרי עץ חיים ומשנת חסידים וסידור האריז"ל ליתא.

דעת אדמו"ר מוהרש"ב לא היתה נוחה מדיוק זה, ודעתו היתה שיש לומר "עבדים היינו" בשבת-הגדול, וכך גם נהג למעשה. כך נקבע בס' המנהגים (כנ"ל), וכך נהג גם הרבי - והיה אומר עם הציבור אחר תפילת המנחה, בישבו על מקומו. לפעמים היה אומר לבנו אדמו"ר הריי"צ לומר עימו יחד את "עבדים היינו", ובמקומות אחדים ביאר עניינים שונים.

מוצאי שבת-הגדול - "ויהי נועם"

אם חל פסח בשבת, נהגו בליובאוויטש לומר "ויהי נועם" במוצאי שבת-הגדול.

מקורות

• אוצר מנהגי חב"ד
• לקוטי טעמים ומנהגים