ימי החופש

		ערך זה נמצא בעיצומה של עבודה ממושכת. הערך פתוח לעריכה.
		אתם מוזמנים לבצע עריכה לשונית, ויקיזציה וסגנון לפסקאות שנכתבו, וכמו כן לעזור להרחיב ולהשלים את הערך.

ימי החופש הינם ימים המוגדרים לרוב כימים של בטלה משגרת הלימוד במוסדות החינוך, וכן הפסקה זמנית במקומות העבודה.

אולם בחסידות חב"ד מתנגדים בצורה רעיונית למושג "חופש" כפי שהוא מתבטא במנהג רוב העולם, הרבי הורה שמשמעות המושג "ימי החופש" תוגדר כתקופה שצריכה להביא לחיזוק בלימוד התורה וקיום המצוות בהידור.

שלילת המושג חופש

הרבי הביע את דעתו פעמים רבות שהמושג "חופש" הוא היפך דרכי התורה והמצוות, דוגמא לכך ניתן למצוא באיגרת אותה כתב הרבי בשנת תשי"ט:

"כמדומה שבתקופה זו נוהג לשנות מקומו, או כלשון הרגיל "לקחת חופש" (מובן שסתירה מרישא לסיפא, שהרי חופש אי אפשר לקחת, אלא לקבל. שבאם אפשרי לקחת בעצמו, הרי גם מלכתחילה חפשי הוא. ועוד, שהוא בעצם היפך הענין ד"עבדי הם"...").^[1]

לבטל את החופש

בהזדמנויות מסוימות הביע הרבי את דעתו שיש לבטל את ימי החופשה לחלוטין:

בכלל ידועה השקפתי שאין הזמן עתה לימי חופש כלל, ואדרבה - ומכמה טעמים, ולו איישר חילי הייתי מבטלו בעבר ועל אחת כמה וכמה בהוה ובעתיד.

^[2]

כך אכן היה נהוג במשך שנים ארוכות בישיבות תומכי תמימים, שהישיבה היתה פתוחה לאורך כל ימות השנה, וכל תלמיד היה מבקש באופן אישי אישור לצאת לבקר את בני משפחתו כשהתעורר אצלו הצורך, ואילו הישיבה עצמה היתה פתוחה.

תכלית ימי החופש

כל מעשה ומעשה של בני ובנות ישראל, צריך להיות בו כוונה רצויה. גם ימי החופש שחלפו זה עתה יש להם כונה ותכלית, והן - להחליף כח ולהוסיף אומץ בכדי שתוכלו להמשיך - והמתחילים, להתחיל - לימוד התורה וחינוך הכשר ביראת שמים ביתר התמדה ויתר חיות.^[3]

אין חופש מלימוד תורה

שגיאות פרמטריות בתבנית:ציטוט
פרמטרים [ מרכאת ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

לקראת סיום שנת הלימודים הנני לברך את התלמידים המסיימים העולים לכתות ומחלקות עליונות על סולם חינוכם על טהרת הקודש.
מתחילים ימי הקיץ, ימי חופש ומנוחה וחילוף כוחות והכנה לשנת הלימודים הבאה עלינו ועליכם לטובה.
דעו נא, ילדים חביבים, זרע ברך ה', כי ימי החופש של הקיץ אין משמעם חופש והפסק ח"ו מלימוד התורה. אין ילד וילדה בישראל רשאים לחיות בלי לימוד תורה וחנוך כשר בתורה ומצות אפילו יום אחד, בין בקיץ ובין בחורף. אדרבה! בימי הקיץ הארוכים, עת שהתלמידים חפשים מבית הספר התלמוד תורה או הישיבה. ניתנה לכם האפשרות והזכות להקדיש שעותיכם הפנויות לתורה ביתר שאת וביתר עז, הן לעצמכם - בחזרה על הלמוד מכבר ובהכנה והשתלמות לשנת הלימודים הבאה, הן לטובת זולתכם - בהשפעה טובה על אחיכם ואחיותיכם, אשר לא זכו, כמותכם, לעמדו בקרן אורה אשר באופן זה תעלו מעלה מעלה, בעילוי אחר עילוי, בדרך המובילה בית א-ל.
רק באופן כזה תחליפו כח, לא רק כח הגוף אלא גם כח הנשמה הטהורה, אשר שניהם ביחד, והנשמה בעיקר, עושים את האדם שלם ומושלם.

— ממכתב ט"ז סיוון תשי"א

גם גברים צריכים להקפיד על צניעות

...בפרט שישנם כאלה שמקדימים את הקיץ עוד לפני הרשום בקאלענדרי (הלוח)... הרי הענין המיוחד שצריכים להבהיר כעת בנוגע לימות הקיץ - הוא ענין הצניעות.
עניין הצניעות הוא - שלא כדעת הטועים שזה רק בנשים ש"כל כבודה בת מלך פנימה", אבל לאנשים אין לזה שום שייכות, אלא - העניין הוא עוד יותר אצל אנשים, כפי שנפסק הדין בשולחן-ערוך, שגם באנשים ישנו ענין הצניעות...
הגיעה אלי תמונה ("א פיקצ'ר") מאחד המלובש "ממתנים ועד ירכים". דלכאורה, אם אתה הולך כך - למה אתה צריך אבל שיצלמו אותך איך שאתה עומד בכזה מעמד ומצב, שכך ישאר לזכרון עולם?!...
ועל התמונה היה נראה שזה היה ברצון, כמו שאומרים "על חטא שחטאנו לפניך ברצון", ולא רק ברצון, אלא גם עם תענוג!...

— תרגום חופשי משיחת שבת פרשת תרומה תשמ"א.

תוצר אמריקה מדבר על יחודא עילאה

מצויים הרי כאן הבחורים היוצאים לשליחות (לתקופת חופש הקיץ) לקרב יהודים, כפי שנהוג הדבר בשנים האחרונות.

מכיון וי"ב תמוז הוא יום סגולה "להמשיך" את כל ההארות וההשפעות בנוגע לתורה ומצוות - הרי שאת הכח על כך עליהם לשאוב מיום זה, כדי שיצליחו בשליחותם, הן מה שהם פועלים במודע, והן מה שנפעל על ידם שלא במודע.

אחד התמימים שיצא לשליחות, דובר אנגלית רהוטה, הסביר ענינים ביהדות ובחסידות. הוא דיבר אודות יחודא תתאה ויחודא עילאה, בלכתו בדרך בלטה מכנף בגדו אחת הציציות. וכן "הציצה" מעבר לאזנו "פאה" מפאת ראשו. אחד מיהודי העיר (בה דיבר אותו צעיר) התענין במוצאו של הבחור - האם הוא מפולין או מגליציה; כשענו לו כי אין הוא כלל יוצא אירופה אלא "תוצר" אמריקה, יליד בוסטון - הרשימו הדבר מאד: בחור יהודי, יליד בוסטון, המדבר אנגלית רהוטה, משוחח אודות יחודא-תתאה ויחודא-עילאה?! אמנם קצרה בינתו מהבין את מהות הנושאים הללו, אך זאת קלט כי הנושאים הללו נעלים הם במאד, ובכדי לרדת לעומקים יש צורך לסיים מספר קולג'ים..

אותו תמים-שליח לא ידע כלל אודות היהודי הלזה. ה"פאה" ש"הציצה" הייתה תוצאה של השרב ששרר באותו יום ובאותו מקום, אשר לכן הוא הסיר את מגבעתו ומכיון ובאותה שעה נשבה הרוח - התעופפה לו במקצת פאת ראשו, אף ציצית כנף בגדו, שבלטה החוצה - הייתה תוצאה של בטלנות ותו לא...

... בחור שיצא לשליחת ושוחח מה ששוחח לא חשב כלל אודות היהודי שהתעניין בו, אך על הלה פעל הדבר עמוקות. הריוח הראשון, כתוצאה ממפגש זה, היה שלגבאי הצדקה ("המשולח") הראשון אשר הגיע לביתו של היהודי הזה - הוא תורם סכום כסף גדול יותר מכפי שנתן עד כה. לאחר מכן החלו לשוחח עמו ולהשפיע עליו בנוגע לכשרות, שמירת שבת וכו', אט אט הוא מתקרב יותר ויותר ליהדות, ואילו אותו בחור שפעל זאת - אינו יודע מכך עד עצם היום הזה.

מכיון ונסיעות אלו הם בשליחותו של הרבי. הרי כביכול הרבי נוסע עמהם. ומשום כך בענינים שיש צורך בהשפעה פנימית, עליהם לדעת מכך, שהרי עליהם לדבר עם הזולת. אולם באשר להשפעה שהרבי משפיע בדרך מקיף, אין כל הכרח כי ידע השליח מה ארע כתוצאה משליחות זו.

היות וי"ב תמוז הנו יום סגולה, על כן "ישאבו" כחות לזה מי"ב תמוז הרבי רמז כי השלוחים יאמרו לחיים)^[4].

דוקא בימי החופש

... ולפלא שאינו מזכיר דבר מעניניו בתורה ומצוותי' - עתה. ובפרט על פי המדובר, אשר דוקא בימים הנקראים בלשון העולם ימי החופש, יש להוסיף בלימוד התורה ובהידור בקיום המצוות, כיון שאז כמה דברים המבלבלים במשך ימות השנה, פטורים מהם, ועוד טעם נוסף בזה, לבעלי תכונות נפש מסוימות, אשר דוקא בימים אלו, שאין מחויבים על פי דין הישיבה למשמעת וללמוד תורה מספר שעות בכל יום ויום, הרי מראים שברצון הטוב ומבלי ציווי מבחוץ - מוסיפים על מספר זה כמה וכמה. ובפרט שעליו להראות "דוגמה חי' בסביבתו עתה, מהו תלמיד ישיבה בכלל וישיבת תומכי תמימים בפרט, שממנו יראו וכן יעשו. וכמבואר בדברי חז"ל ורז"ל בכ"מ.^[5]

לנצל ימים אלו

לפלא מ"ש שכיון שזהו בין הזמנים בישיבות לכן נתמעט מספר המשתתפים בשיעורי דא"ח, כי הרי אדרבה. כשהוא בין הזמנים פנוים הם יותר וביכולתם להרבות בשיעורים אלו אם במקום דעת עתה או במקום שלשם נוסעים על ידי שיקשרום שם עם אנשים המתאימים, והרי כמו דמשהו דימים אלו נוגע ביותר, שכן הוא בגשמיות מפני שכן הוא בענינים הרוחנים, ובמילא מובן עד כמה נוגע הנ"ל היינו שינצלו ימי הפסח בלימוד המחזק את כח האמונה, ואף שלכאורה אין הענין נוגע עתה, בכ"ז יש על דרך זה מזמן לזמן ביומא דפגרא וכו'...^[6]

חובת הלימוד חלה כמובן גם בימי החופש

אף על פי שבימינו בית המקדש חרב, ואין לנו עבודת הקרבנות - הרי יש לנו חובת לימוד התורה ושמירת מצותיה. וחובה זו חלה על כל אחד, בכל גיל ובכל מצב. אולם בגלל טרדת הפרנסה נאלצים רבים להסתפק בקביעות עתים לתורה.

והנה, הכהנים שבימינו, אשר כל יומם קודם לתורה - הם הרבנים ראשי ישיבות, וגם הצעירים, אשר מקבלים את משכורתם וכל צרכיהם מאחרים כדי שיהיו פנויים לעבודת ה', ללמוד וללמד תורה.

המשכורת שמקבלים הצעירים במאכל, משתה, הלבשה, דירה וכדומה, הם מעין מתנות כהונה שקיבלו הכהנים בזמן שבית המקדש היה קיים.

ומכיון שאין להם טרדות הפרנסה - הרי-זה מחייב אותם לשקוד ולהתמיד בלימוד התורה ועבודת ה', לא רק בשביל עצמם, אלא גם בשביל הוריהם, בשביל חבריהם שאינם יודעים חובתם בתורה ומצוות, ובשביל כל עם ישראל.

חובת הלימוד חלה כמובן גם בימי החופש, לכן ילמד כל אחד ואחד מכם לפחות שעה א' ביום, בעיקר בפרשת השבוע ודינים בקיצור שו"ע...^[7]

לא תמיד הכוונה לעבוד את השי"ת היא בגלוי

.. את זה לעומת זה עשה אלקים, וכשהגוף מתעסק לחזק בריאותו על ידי ענינים גשמיים כפשוטם, בהוספה באכו"ש טיול וכו' (ולא תמיד הכונה לעבוד את השי"ת - בגלוי) הרי זה דורש הוספה גם כן בבריאות הנשמה, ועוד יותר מאשר בבריאות הגוף, כיון שהסביבה בנאות דשא ממשכת יותר לענינים פשוטים הנ"ל מאשר בעיר, ולכה"פ צריכה להיות ההוספה ברוחניות כמו ההוספה בגשמיות, והרי מובא שזהו אחד הטעמים ללמוד פרקי אבות תיכף לכניסת הקיץ, כיון שאז הטבע מתחזק האילנות מלבלבים וכו', ומובן גם כן שמזה אין סתירה כלל וכלל להוראת הבעש"ט עזב תעזב עמו כו', ולא על ידי תעניות וסיגופים כי כח המתאוה יש להלבישו בקדושה וכו', עדי יקוים היעוק המקוה שהגוף לא רק שלא יבלבל להרוחני ולא רק שיסייע בידו אלא שאדרבה נקבה תסובב גבר.^[8]