ערך זה נמצא בעיצומה של עבודה ממושכת. הערך פתוח לעריכה.
אתם מוזמנים לבצע עריכה לשונית, ויקיזציה וסגנון לפסקאות שנכתבו, וכמו כן לעזור להרחיב ולהשלים את הערך.

מקורה בדברי חז"ל

הסוגיה במסכת נידה דנה בנוגע לבגד שהתערב בו דבר אסור ואבד עד שאי אפשר למוצאו, בהמשך לכך מביאה הגמרא מחלוקת בין רב יוחנן ורב ינאי האם הותרה לבישת בגד זה למת. טעמו של רבי יוחנן המתיר הוא משום שסובר שמצוות בטלות לעתיד לבוא לעומתו רב ינאי אוסר. וזה לשונה:

תנו רבנן, בגד שאבד בו כלאים הרי זה לא ימכרנו לעובד כוכבים, ולא יעשנו מרדעת לחמור, אבל עושה ממנו תכריכין למת. אמר רב יוסף: זאת אומרת מצות בטלות לעתיד לבא. אמר ליה אביי, ואי תימא רב דימי: והא אמר רבי מני אמר רבי ינאי: לא שנו אלא לספדו אבל לקוברו אסור. אמר ליה: לאו איתמר עלה אמר ר' יוחנן אפילו לקוברו. ור' יוחנן לטעמיה דאמר ר' יוחנן: מאי דכתיב (תהילים, פח, ו): "בַּמֵּתִים חָפְשִׁי" כיון שמת אדם נעשה חפשי מן המצות.

כשיטת רב יוחנן שמותר לעשות תכריכין למת, פסקו הרמב"ם (הלכות כלאים פרק י הלכה כה) הרא"ש (הלכות כלאי בגדים סימן י),

מצוות בטלות לעתיד לבוא

שיטתו זו של רבי יוחנן עומדת על פניו בסתירה למבואר בירושלמי[1]: "ר' יוחנן אמר הנביאים והכתובים עתידין ליבטל, וחמשה סיפרי תורה אינן עתידין ליבטל.. רבי שמעון בן לקיש אמר: אף מגילת אסתר והלכות אינן עתידין ליבטל..[שנאמר] (חבקוק ג) הֲלִיכוֹת עוֹלָם לוֹ". והרמב"ם הביא דין זה להלכה[2]:"(וכ)הלכות של תורה שבעל פה שאינן בטלין לעולם".

רבים מהאחרונים העירו, ששיטתו זו של רב יוחנן סותרת לכאורה לדעתו המובאת במסכת סנהדרין, כי המקור לתחיית המתים מהתורה הוא מהפסוק[3]: "וּנְתַתֶּם מִמֶּנּוּ אֶת תְּרוּמַת ה' לְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן". שאהרן הכהן עתיד לקום לתחייה ויקבל תרומות ומעשרות.

כמו כן עוררו, ששיטה זו עומדת לכאורה בסתירה לנצחיות התורה כלל ש"התורה היא נצחית ולא תהיה מוחלפת".[4]

התוספות[5] על מסכת נידה מפרשים שלדעת רב יוחנן אכן מצוות בטלות לעתיד לבוא כולל את הזמן לאחרי שיחיו המתים שיהיו פטורים מן המצוות, לעומתם שיטת הרשב"א היא שהכוונה בלשון 'לעתיד לבוא' היא לזמן המיתה בלבד, בטענה כי מצאנו כמה מקומות בש"ס שאפילו זמן סמוך קצר מכונה אף הוא בלשון זו, ומבאר שכוונת רב יוחנן היא שאין החי מצווה על מצוות המת (ורב ינאי שחולק סובר שאדם מצווה על להפריש את המת מאיסור, כגדול המצווה על הקטן להפרישו מלעשות מעשה אסור), אבל לאחרי שיחיו המתים אין חולק כי כל המצוות יחולו עליהם בכל תוקפם.[6] וכן ביאר הריטב"א.[7] והר"ן בשמו.[8] גם מלשון הרמב"ם משמע כביאור הרשב"א,[9] (אולם הרבי מסביר כי יתכן וגם הרמב"ם סובר כשיטת התוספות.[10]) וכביאור הרשב"א נקטו כמה אחרונים.[11][4][12]

בקשר לשיטה זו עולה הדיון האם דבריו של רב יוחנן עומדים בשיטה אחת עם דברי שמואל במסכת שבת: "אין בין עולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד מלכויות בלבד" התוספות במסכת בבא בתרא[13] מביאים בשם רבינו חיים כהן כי שמואל ורב יוחנן חולקים זה עם זה. .....(יש להביהרי הרי זמן הביטול הוא בתחיית המתים??? וצריך לעיין במאמרו של שמואל.)

  • שבת קנ"א שנים שאין בהם חפץ (ראה רמב"ן ורש"י שם)
  • רמב"ם הלכות יסודי התורה ריש פרק ט.


  • יערות דבש חלק ב דף נ"א (הובא בשדי חמ"ד הנ"ל).


זמן הביטול

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לחב"דפדיה והשלימו אותו. יתכן שיש על כך פירוט בדף השיחה.

היעב"ץ מוכיח שזמן ביטול המצוות יהיה בתחיית המתים, ומסתמך על כך שבכמה מסוגיות הש"ס מוכח שגם לאחרי ביאת המשיח יקיימו מצוות. כמו לדוגמה: מחששו של רבן יוחנן בן זכאי שאסר אכילת חדש בזמן הגלות כל יום ט"ז בניסן מחשש שיטעו מצד ההרגל בעת שיבנה בית המקדש. מוכח שגם לאחרי ביאת המשיח ובניין המקדש יחולו כל חובת המצוות.[14]כשיטה זו כתב גם אדמו"ר הזקן במכתבו המודפס בספר התניא.[15][16] יש שרצו ליישב הסתירה בין שיטתו זו של רב יוחנן לשיטתו במסכת סנהדרין. על פי הביאור (בכוונתם ליישב קושיית רש"י במסכת סנהדרין המקשה "עולם הבא אין בו לא אכילה ולא ושתייה"[17] ואיך יתנו תרומות ומעשרות?) כי זמן תחיית אהרן תהיה בתחילת ימות המשיח לפני תחיית המתים של כל ישראל, ובזמן זה עדיין ישמרו וקיימו כל המצוות כולם.[18] וביטול המצוות יהיה רק בתחיית המתים.[19] ישנם מדרשים שונים המייעדים על תקופות בהם יותרו מצוות מסויימות כאיסור חזיר או איסור נדה וכדומה, הרבי מסביר כי מדרשים אלו מתארים את התקופה שאחרי ביאת המשיח וקודם לתחיית המתים, תקופה שקיום המצוות יהיה בשלימות ואם זאת יותרו חלק מהמצוות.[20]

הרמב"ן על התורה מבאר שעל ימות המשיח אמרו חז"ל[21]: "וְהִגִּיעוּ שָׁנִים, אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵין-לִי בָהֶם חֵפֶץ (קהלת יב, א), אלו ימי המשיח שאין בהם לא זכות ולא חובה". ויש שרצו ללמוד מכך שהרמב"ן סובר שהזמן של ביטול המצוות הוא בימות המשיח.

משמעות הביטול

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לחב"דפדיה והשלימו אותו. יתכן שיש על כך פירוט בדף השיחה.

גם לדעה המסבירה את דעת רב יוחנן שמצוות בטלות כוונתו באמת לביטול לאחרי התחייה, ישנם מגוון דעות לאופי הביטול ומשמעותו:

יש שרצו לומר שגם לדעה שמצוות בטלים לעתיד רק מצוות לא תעשה יבטלו, אולם מצוות עשה קיימים לעד. ונימוקו הוא שמכיוון שלעתיד יתקיים היעוד של "וְאֶת רוּחַ הַטֻּמְאָה אַעֲבִיר מִן הָאָרֶץ"[22] ממילא יתבטלו הקליפות, ושוב לא יהיה צורך במצות לא תעשה ורק מצות עשה. בכך מיישבים הם את הסתירה בדברי רב יוחנן שלעתיד יתנו תרומות לאהרן הכהן.[23] אולם רבו החולקים על שיטה זו השדי חמד מציין כי התוספות חולקים על דעה זו ועוד רבים מן האחרונים.

  • יש להוסיף גם עפי ביאור כאןhttp://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42119&st=&pgnum=98

נצחיות התורה

שיטה זו של רב יוחנן גוררת עימה דיון נוסף אודות הסתירה שבינה לנצחיות התורה, אכן לדעת הרשב"א שביטולם הוא רק בזמן המיתה אין מכך קושיא אמנם לדעת התוספות שגם לאחרי תחיית המתים לכאורה הוא בסתירה לנצחיות התורה.

אכן מסיבה זו הכריע היפה תואר כהרשב"א, והוסיף שגם המצוות שיבטלו יהיו רק לשעה ולזמנם בלבד.

המהר"ץ חיות כתב שגם לשיטת התוספות שיבלו היינו "רק ברגע התחייה אמנם מייד לאחרי זה פשיטא דיחזור לאיסורו".[24]

בחסידות בכמה מקומות שיבטלו באור...

ביטול הציווי אולם המצוות עצמם קיימים ואדרבה יתאחדו עם מציאות האדם והעולם - שיחת נ"ב, ראה רמב"ן דברים ל, ו

ביאורי החסידות

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. [/www.mechon-mamre.org/b/r/r2a01.htm מגילה פרק א הלכה ה].
  2. סוף הלכות מגילה.
  3. קרח יח, כח.
  4. 4.0 4.1 יפה תואר לויקרא רבה יג ,ג.
  5. דיבור המתחיל אמר רב יוסף.
  6. חידושי הרשב"א נידה סא, א.
  7. בחידושיו לנדה שם.
  8. בחידושיו שם.
  9. אברהם יצחק ברוך גרליצקי, הערות וביאורים, ברוקלין, תשס"ב,.
  10. קונטרס "הלכות של תורה שבע"פ שאינן בטלים לעולם" (התוועדויות תשנ"ב חלק א http://www.otzar770.com/cgi-bin/ImageService.exe/convert?ilFN=c:\projects\otzar770\ocr_files\main\tora\52\1\B0182.tif&ilIF=G&ilSC=30 עמוד 182] הערה 43).
  11. ראה ספר ברך את אברהם לר' אברהם פאלג'י.
  12. סדרי טהרה לנדה סא.
  13. עד, א דיבר המתחיל פסקי.
  14. הגהות יעב"ץ ראש השנה ל, א.
  15. אגרת הקודש סימן כו.
  16. וכך כתב גם בנחלת בנימין שם.
  17. ברכות יז, א.
  18. הרב יעקב עטטלינגר, ערוך לנר, סנהדרין דף צ, א.
  19. שדי חמ"ד מערכת מ' סעיף ריח.
  20. אגרות קודש (תקז), חלק ג' ע' קנג.
  21. שבת קנא,ב.
  22. זכריה יג, ב.
  23. ספר נחלת בנימין מצווה ס. וכן כתב בשער החצר דף לא.
  24. הגהות מהר"ץ חיות במסכת נדה שם (בש"ס וילנא נדפס בסוף המסכת).