![](/images/0/08/סמל_ב"ה.png)
שלימות המצוות על פי חסידות – הבדלי גרסאות
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
'''שלימות המצוות''' היא תכלית ביאת ה[[משיח]], שאז יהיה קיום התורה ומצוות בשלימות, | '''שלימות המצוות''' היא תכלית ביאת ה[[משיח]], שאז יהיה קיום התורה ומצוות בשלימות, "כמצות רצונך". | ||
==מקורות בתנ"ך== | ==מקורות בתנ"ך== | ||
ב[[חסידות]] מובא מקור על זה ממדרש ספרי על הפסוק | ב[[חסידות]] מובא מקור על זה ממדרש ספרי על הפסוק "ואבדתם מהרה מעל הארץ", מובא מקור נוסף לחשיבות קיום ה[[מצוות]] גם בעתות [[גלות]] ופיזור. המדרש, המיוחס לדברי [[רבי יוחנן]], קובע כי אף ש[[הקדוש ברוך הוא]] מביא את ישראל ל[[גלות]] מארצם, עליהם להישאר מצוינים ב[[מצוות]]. רעיון זה אינו מתייחס רק ל[[קרבנות]], אלא לכלל [[מצוות]] ה[[תורה]]{{הערה|ראה גם תורת מנחם תשמ"ג ח"ג ע' 1476. | ||
.}}. | .}}. | ||
הספרי מדמה את המצב למלך שכעס על אשתו ושלח אותה לבית אביה. המלך מצווה עליה להמשיך ולהתקשט בתכשיטיה, | הספרי מדמה את המצב למלך שכעס על אשתו ושלח אותה לבית אביה. המלך מצווה עליה להמשיך ולהתקשט בתכשיטיה, "וכשתחזרי לא יהו עליך חדשים". בדומה לכך, [[הקב"ה]] אומר ל[[ישראל]]: "בני, היו מצוינים במצוות, שכשאתם חוזרים לא יהיו עליכם חדשים". כלומר, קיום ה[[מצוות]] ב[[גלות]] מבטיח שהן לא יהפכו לזרות וחדשות עם השיבה ל[[ארץ ישראל]], אלא יהיו מוכרות וטבועות בלב העם. | ||
חיזוק לדברים אלו מובא מדברי [[ירמיהו הנביא]] {{הערה|פרק ל"א, פסוק כ'.}}: | חיזוק לדברים אלו מובא מדברי [[ירמיהו הנביא]] {{הערה|פרק ל"א, פסוק כ'.}}: "הציבי לך ציונים". פסוק זה מפורש ב[[מדרש]] כמתייחס ל[[מצוות]] ש[[ישראל]] מצוינים בהם, כלומר, המצוות מהוות מעין "ציוני דרך" וסימני היכר המלווים את [[עם ישראל]] | ||
לאורך כל ההיסטוריה, גם בתקופות קשות של [[גלות]] ונדודים. | לאורך כל ההיסטוריה, גם בתקופות קשות של [[גלות]] ונדודים. | ||
| שורה 25: | שורה 25: | ||
==מקורות בהלכה== | ==מקורות בהלכה== | ||
[[הרמב"ן]], בפירושו לספר [[ויקרא]] {{הערה|י"ח, כ"ה}}, מסביר את חובת קיום המצוות ב[[גלות]]. הוא קובע שהפסוק | [[הרמב"ן]], בפירושו לספר [[ויקרא]] {{הערה|י"ח, כ"ה}}, מסביר את חובת קיום המצוות ב[[גלות]]. הוא קובע שהפסוק "ואבדתם מהרה ושמתם את דברי אלה וגו'" {{הערה|דברים י"א, י"ח.}} אינו מחייב את [[עם ישראל]] ב[[גלות]] בכל המצוות, אלא רק ב"חובת הגוף" – מצוות כמו [[תפילין]] ו[[מזוזות]]. | ||
[[הרמב"ן]] מפרש שמטרת קיום מצוות אלו ב[[גלות]] היא | [[הרמב"ן]] מפרש שמטרת קיום מצוות אלו ב[[גלות]] היא "כדי שלא יהו חדשים עלינו כשנחזור לארץ". כלומר, הן נועדו לשמר את הקשר ל[[מצוות]], כך שלא תהיינה זרות עם השיבה ל[[ארץ ישראל]]. הוא מדגיש ש"עיקר כל המצות ליושבים בארץ ה'". | ||
לפיכך, המצוות שאנו מחויבים בהן כיום ב[[גלות]], גם אם הן מדאורייתא, נחשבות ל"ציונים" (וסימן) בלבד. הן מהוות הכנה לקראת קיום ה[[מצוות]] המלא והשלם, כפי שיהיה [[לעתיד לבוא]], כשנחזור ל[[ארץ ישראל]]. | לפיכך, המצוות שאנו מחויבים בהן כיום ב[[גלות]], גם אם הן מדאורייתא, נחשבות ל"ציונים" (וסימן) בלבד. הן מהוות הכנה לקראת קיום ה[[מצוות]] המלא והשלם, כפי שיהיה [[לעתיד לבוא]], כשנחזור ל[[ארץ ישראל]]. | ||
| שורה 50: | שורה 50: | ||
==קישורים חיצונים== | ==קישורים חיצונים== | ||
* | *[https://www.chabad.org.il/Magazines/Article.asp?ArticleID=10302&CategoryID=1825 עליות מידי שבת ודרגות בגאולה] {{בית חבד}} | ||
{{הערות שוליים}} | {{הערות שוליים}} | ||
[[קטגוריה:יעודי הגאולה]] | [[קטגוריה:יעודי הגאולה]] | ||
[[קטגוריה:גאולה ומשיח]] | [[קטגוריה:גאולה ומשיח]] | ||
גרסה מ־17:46, 17 ביולי 2025
שלימות המצוות היא תכלית ביאת המשיח, שאז יהיה קיום התורה ומצוות בשלימות, "כמצות רצונך".
מקורות בתנ"ך
בחסידות מובא מקור על זה ממדרש ספרי על הפסוק "ואבדתם מהרה מעל הארץ", מובא מקור נוסף לחשיבות קיום המצוות גם בעתות גלות ופיזור. המדרש, המיוחס לדברי רבי יוחנן, קובע כי אף שהקדוש ברוך הוא מביא את ישראל לגלות מארצם, עליהם להישאר מצוינים במצוות. רעיון זה אינו מתייחס רק לקרבנות, אלא לכלל מצוות התורה[1].
הספרי מדמה את המצב למלך שכעס על אשתו ושלח אותה לבית אביה. המלך מצווה עליה להמשיך ולהתקשט בתכשיטיה, "וכשתחזרי לא יהו עליך חדשים". בדומה לכך, הקב"ה אומר לישראל: "בני, היו מצוינים במצוות, שכשאתם חוזרים לא יהיו עליכם חדשים". כלומר, קיום המצוות בגלות מבטיח שהן לא יהפכו לזרות וחדשות עם השיבה לארץ ישראל, אלא יהיו מוכרות וטבועות בלב העם.
חיזוק לדברים אלו מובא מדברי ירמיהו הנביא [2]: "הציבי לך ציונים". פסוק זה מפורש במדרש כמתייחס למצוות שישראל מצוינים בהם, כלומר, המצוות מהוות מעין "ציוני דרך" וסימני היכר המלווים את עם ישראל לאורך כל ההיסטוריה, גם בתקופות קשות של גלות ונדודים.
רעיון זה מדגיש את תפקיד המצוות כשומרות על זהותו של עם ישראל ומבטיחות את המשכיות הקשר שלו עם הקדוש ברוך הוא ועם תורתו, ללא תלות במקום או בזמן. הן מהוות גשר המחבר את העבר, ההווה והעתיד של העם, ומכינות אותו לגאולה שלמה ולשיבה ציון.
קיום המצוות בגלות
בפשטות דברי הספרי מציגה את קיום המצוות בזמן הגלות, מחוץ לארץ ישראל, כ"ציונים" – סימנים. אולם, בחסידות מוסבר שבעומק העניין, גם כלל המצוות כיום (כולל אלו שקוימו בזמן בית המקדש הראשון והשני]]) הן בגדר "ציונים" בלבד.
הן משמשות כסימן וזיכרון לקראת קיום המצוות השלם והמושלם שיתקיים לעתיד לבוא, לאחר הגאולה. כמו כן, במקומות רבים מבואר על פי הספרי שהמצוות שאנו מקיימים כיום הן בבחינת "חינוך" והכנה למצוות העתידיות. חשוב להבין שכל זה לא גורע במאומה מהחיוב המוטל עלינו לקיים את המצוות כעת.
מאידך גיסא[3], ישנה מעלה יתרה דווקא במצוות שאנו מקיימים כיום בגלות. הן אלו הגורמות להשלמת מצב של "כמצוות רצונך" – רמת קיום מצוות מושלמת שתתגלה לעתיד לבוא. אף על פי שעיקר קיום המצוות באופן של "כמצוות רצונך" יהיה רק לעתיד לבוא, ההכנה לכך מתבצעת על ידי קיום המצוות כיום, בתכלית השלמות האפשרית בזמן הגלות.
בנוסף, מכיוון שכל העניינים העתידיים הם נצחיים, הם נצחיים גם "למפרע" (כלומר, קיימים באופן נצחי גם בדיעבד). לכן, ייתכן ש"מעין העניין דכמצוות רצונך" – סוג של התחברות או טעימה מאותה שלימות – יכול להתקיים כבר עכשיו[4].
בפרט, כאשר האדם חדור במחשבה, ברצון ובתשוקה עזה לעניין הגאולה, "במקום שמחשבתו של אדם שם הוא נמצא". כתוצאה מכך, עבודתו הרוחנית מגיעה לתכלית השלמות, באופן המדמה את השלמות של "כמצוות רצונך".
מקורות בהלכה
הרמב"ן, בפירושו לספר ויקרא [5], מסביר את חובת קיום המצוות בגלות. הוא קובע שהפסוק "ואבדתם מהרה ושמתם את דברי אלה וגו'" [6] אינו מחייב את עם ישראל בגלות בכל המצוות, אלא רק ב"חובת הגוף" – מצוות כמו תפילין ומזוזות.
הרמב"ן מפרש שמטרת קיום מצוות אלו בגלות היא "כדי שלא יהו חדשים עלינו כשנחזור לארץ". כלומר, הן נועדו לשמר את הקשר למצוות, כך שלא תהיינה זרות עם השיבה לארץ ישראל. הוא מדגיש ש"עיקר כל המצות ליושבים בארץ ה'".
לפיכך, המצוות שאנו מחויבים בהן כיום בגלות, גם אם הן מדאורייתא, נחשבות ל"ציונים" (וסימן) בלבד. הן מהוות הכנה לקראת קיום המצוות המלא והשלם, כפי שיהיה לעתיד לבוא, כשנחזור לארץ ישראל.
בתורת החסידות
א. בתפילת מוסף (של שבת ויום טוב וראש חודש) אנו אומרים אודות הזמן דלעתיד לבוא, "ושם נעשה לפניך את קורבנות חובותינו ... נעשה ונקריב לפניך באהבה כמצות רצונך[7]".
ומבואר הפירוש בזה בכמה מקומות בחסידות[8],
שדווקא "שם" (דהיינו לעתיד לבוא) יהיה הקרבת הקורבנות "כמצות רצונך", בתכלית השלימות כפי רצונו של הקדוש ברוך הוא, מה שלא היה כן גם בזמן בית המקדש הראשון והשני, וגם אפילו בזמן אדם הראשון קודם החטא.
ופירוש "כמצות רצונך" הוא, שעל ידי קיום התורה ומצוות לעתיד לבוא תקיים בשלימות הרצון (והתענוג[9].) שיש לה' בתורה ומצוות.
אף שבתפילת מוסף מדובר רק אודות הקרבת הקורבנות לעתיד לבוא, מכל מקום מתוכן העניין מובן שכן הוא גם לגבי קיום כל המצוות, (ועל דרך זה ז' מצוות בני נח[10]), שרק לעתיד לבוא יתקיימו "כמצות רצונך".
עיקר המצוות בשלימותם
המצוות העיקריות שיהיו בשלימות לעתיד לבוא של ידיעת ה' ואהבת ה' ויראתו, - שהן יסוד לשמירת כל המצוות עשה והמצוות לא תעשה – שלעתיד לבוא יהיו בתכלית השלימות.
קישורים חיצונים
הערות שוליים
- ^ ראה גם תורת מנחם תשמ"ג ח"ג ע' 1476. .
- ^ פרק ל"א, פסוק כ'.
- ^ ראה סה"ש תשמ"ט ח"ב ע' 645 הערה 36 וש"נ. ובכ"מ. ובדא"פ יש לקשר זה עם המבואר בכ"מ (ראה לקו"ש חל"ה ע' 23 בהערה) אודות מעלת קיום המצוות בזמן החינוך לגבי הזמן שנעשה גדול ומחוייב בדבר, לפי שאז הו"ע התקשרות עצמית עם הקב"ה, ועד"ז מבואר בכ"מ שהעבודה בזמן הגלות הוא מצד העצם וזהו הכנה לקיום המצוות דלע"ל (ראה שיחת ש"פ וארא תשנ"ב. בכ"מ). ראה גם סה"ש תש"נ ח"ב ע' 577 הערה 164.
- ^ תורת מנחם תשמ"ו ח"ד ע' 166. ולהעיר מתורת מנחם תש"נ ח"ג ע' 26 הערה 94. ס' הערכים חב"ד ח"ח ערך אזרח, ע' קמה-ו, קנב, קנו. תורת שמואל תרמ"א ע' תקעב.
- ^ י"ח, כ"ה
- ^ דברים י"א, י"ח.
- ^ ועד"ז במוסף ר"ח אנו אומרים גם "ושעירי עזים נעשה ברצון". כמובא במאמרי אדמו"ר האמצעי ויקרא ח"א ע' קמג. דרך חיים צח, רע"א.
- ^ תו"א פ' ויחי מו, א אילך. תו"ח ריש פ' ויחי (צה, א-ב. צו, ג ואילך). דרך חיים צז, ג ואילך. קג, ב ואילך. אור התורה בראשית ח"ו ע' תתשכח, ב ואילך. ח"ז ע' תתתסח, ב ואילך. המשך וככה תרל"ז פי"ז ואילך.
- ^ ראה מאמרי אדמו"ר האמצעי ויקרא ח"א ע' תיט. לקו"ש חכ"ח ע' 284 הערה 51. תורת מנחם תשכ"ד ח"ב ע' 184. תשמ"ה ח"ג ע' 1725. תשמ"ו ח"ד ע' 158. תשמ"ז ח"ג ע' 365. אמנם ראה תשמ"ט ח"ג ע' 105 הערה 31.
- ^ תורת מנחם תשמ"ו ח"ג ע' 168.