רבי מאיר אבן גבאי

רבי מאיר בן יחזקאל אבן גבאי, מכונה ר' מאיר ן' גבאי או מהר"ם גבאי (ה'ר"מ (1480) – ה'ש' (1540) לערך), היה מחשובי המקובלים בתקופת גירוש ספרד, ולפני האריז"ל בכלל. מחבר ספרי קבלה חשובים, בהם "עבודת הקודש" ו"דרך אמונה".

רבי מאיר נולד בספרד בשנת ר"מ (1480), וגלה מספרד בילדותו בעת הגירוש בשנת רנ"ב (1492), בהיותו בן 12. התיישב בטורקיה או מצרים ונקבר בארץ ישראל. חיבר שלושה ספרים בתורת הקבלה, בהם פרש וחידש שיטה ייחודית ומחודשת בקבלה, ששימשה כיסוד למקובלים שחיו אחריו.

לא ידוע לנו כמעט דבר על חייו.

את ספרו הראשון תולעת יעקב[2] סיים לכתוב בשנת 1507, בהיותו בן 26[3]. ספר זה מכיל פירוש על התפילות בדרך פרד"ס.

בין השנים 1523–1531[4] חיבר את ספרו העיקרי עבודת הקודש, בו הוא פורס את הדוקטרינה המלאה של תורת הקבלה. את דבריו בעניין זה חילק לארבעה נושאים עיקריים: חלק האחדות העוסק באחדות ה', חלק העבודה על עבודת ה' המוטלת על האדם, חלק התכלית על מטרת קיומו של האדם ביקום וחלק סתרי תורה, ביאור על היבטים אזוטריים בתורה (בו הוא מתמקד רבות בתיאורי מעשה בראשית המצויים בספר בראשית).

יצירה חשובה זו[דרושה הבהרה] מהווה ככל הנראה את הסיכום המקיף ביותר של תורת הקבלה שקדמה למקובלי צפת, והוא נחשב עד היום כאחד הספרים הפופולריים על הקבלה. בספר זה מרבה הוא להתפלמס עם קודמיו בתורת הקבלה, ביניהם ר' עזריאל מגירונה ור' שם טוב ביבאגו. הספר עבודת הקודש נדפס לראשונה ב-1566–1568 בשם "מראות אלוקים", דבר המתיישב יפה עם כך שאבן גבאי היה אחד התומכים המובילים בדעה כי הספירות הן מהות האלוהות.

רבי מאיר הדגיש בספר זה[5], כמו הרמח"ל, שיש להפוך כל רע לטוב, על ידי הבנת מקורו של הרע וכן על ידי הבנת התכלית שלשמה הרע הנ"ל נברא.

באחרית ימיו סיים את כתיבת ספרו דרך אמונה (בשנת 1539[6]), הכולל הסבר על מבנה עשר הספירות במתכונת של תשובה לעשר שאלותיו של תלמידו ר' יוסף הלוי[7], על בסיס "שער השואל" שחובר בידי ר' עזריאל מגירונה, מראשוני המקובלים בימי הביניים[8], בשילוב מקורות מספר הזהר. המהדורה הקדומה ביותר מהספר שמצוייה, היא מדפוס פדואה שנת שכ"ג[9]. מהדורה מוערת של הספר יצאה לאור על ידי הוצאת קה"ת בשנת תשמ"ח (1987) בעריכת הרבנים אלכסנדר זיסקינד פיקרסקי ואליהו מטוסוב.

בספר דרך אמונה שהודפס מהספרייה נמצאים ע"ג הכריכה מהצד הפנימי הערות שרשם מוהרש"ב בכתי"ק - פורסם בגליון 'אוצרות ליובאוויטש' תשפ"ב של קפלון. א אחת הסוגיות המרכזיות בעבודת ה' בהן דנים חכמי ישראל הקדמונים היא ביחס לשאלת היסוד המנוסחת בסגנונם עבודה צורך גבוה כלומר האם יש לקב"ה צורך בעבודת הנבראים וממילא עבודתם נעשית כשירות עבורו והיא ממלאת את חסרונו כביכול או שמא אין העבודה צורך גבוה כלל ומטרתה היא רק תועלת הנבראים שחפץ הקב"ה לזכותם ולפיכך הרבה להם תורה ומצוות

עבוה"ק חלק העבודה פ"ג. מילותיו של בעל עבודת הקודש עלולות להיות סתומות לאנשים כערכנו כ"ק אדמו"ר הרש"ב דן בהן ספר המאמרים תרע"ז ע' קצה ואילך ורבנו זי"ע באחד ממאמריו המפורסמים הנודע בשם ד"ה לא תהיה משכלה תשי"ב מלמדנו את תורף הדברים תורת מנחם ח"ד ע' 324 אוצר מאמרי חסידות ע שיר הקב"ה עצמו הנו למעלה מכל מציאות העולמות

בב' כסלו תשמ"ח הוחזרו בהצלחה הספרים למקומם ב"ספריית אגודת חסידי חב"ד". כאשר הוחזרו הספרים הורה הרבי למזכיר הרב יהודה קרינסקי להוציא באקראי שלושה ספרים מאחד הארגזים, ולהדפיס אחד מהם מיד בהוצאת קה"ת, ולמוכרו במחיר של דולר אחד. והספר שיצא הינו הספר "דרך אמונה" (ספרו של רבי מאיר ן' גבאי). ביום שני, ב' כסלו תשמ"ח, כאשר חזרו ל-770 הספרים שנגנבו מספריית ליובאוויטש - לאחר הניצחון במשפט הספרים, שהה הרבי באוהל הקדוש. עוד קודם צאתו ביקש שאם יגיעו הספרים בעודו שוהה באוהל, ישלחו אליו כמה מהם לאוהל. ואכן, נשלחו לרבי שלושה ספרים. ביניהם היה הספר 'דרך אמונה'.

לאחר מכן הורה הרבי בהפתעה להדפיס לאור במהדורה מיוחדת את הספר, במהדורה מחודשת בהוצאת קה"ת, עד יום חמישי של אותו שבוע לפני נסיעתו לאוהל. הרבי הורה לעורכים לחלק את הספר לקטעים נוספים ולהוסיף בו ציונים והערות. הספר נערך על ידי הרבנים אליהו מטוסוב ואלכסנדר זיסקינד פיקרסקי. העורכים עמדו במשימה הבלתי אפשרית, ולפני הנסיעה לאוהל ביום חמישי הגישו את הספר לרבי, שאמר: "תודה על ההגשה לפני הנסיעה לאוהל".

בהוראת הרבי, נמכר הספר לציבור במחיר דולר אחד.

בהתוועדות בשבת שלאחר מכן, פרשת ויצא, התייחס הרבי בשיחה לתוכנו של הספר 'דרך אמונה' וביאר ענין בקבלה המובא בתחילת הספר. בשיחה התייחס למעלת הספר, בכך שבו מודגש שהיסוד להבנת עניני אלוקות שנתבארו בתורת הקבלה - היא האמונה המוחלטת בה' למעלה מתפיסת שכל האדם; ורק לאחר מכן ניתן לנסות להבין זאת גם בשכל.

הרבי הדגיש שהדפסת הספר הייתה לא רק על מנת שיקנו אותו, אלא על מנת שילמדו בו...

בט"ו שבט תשמ"ח הודפס הספר מחדש, ותוקנו שיבושים שנפלו בו עקב ההדפסה המהירה בת יום אחד.

נפטר בסביבות שנת ש'. התנגד נחרצות ללימודי פילוסופיה, מפני שאמר כי אי אפשר שהם לא יגרמו לאדם הרהורי כפירה.

ספריו בקבלה נחשבים לספרי קבלה בסיסיים ויסודיים:

תולעת יעקב- על התפילות והברכות. עבודת הקודש (מראות אלקים)- בספר זה מתווכח עפ חכמי המחקר היהודיים, בהם אבן עזרא, רמב"ם, רבי יוסף אלבו, רבי יצחק עראמה, רלב"ג ועוד, ומנסה להראות כי לא ניתן להבין את טעמי המצוות בפרט ותעלומות התורה בכלל על ידי המחקר בלי סודות התורה. דרך אמונה- עשר תשובות לשאלותיו של תלמידו רבי יוסף הלוי בעניין עשר הספירות בתוספת תשובותיו של רבי עזריאל מגירונה.

אחד הדברים הבולטים לאורך כל החיבור היא התנגדותו החריפה של המחבר הרב מאיר בן גבאי לשיטת הלימוד של הפילוסופים היהודים וחכמי המחקר שלדעתו לקוחה ממקורות גויים, לפי הבנתו והבחנתו דבר זה גורם להם לפרש את פסוקי התורה ומאמרי חז"ל שלא כפי האמת. עיקר חיצי ביקורתו מופנים אל ספר מורה נבוכים של הרמב"ם.

בפתח הספר מופיעה הקדמת המחבר, בה הוא מסביר את מטרותיו בכתיבת ספרו.

(מראות אלקים)

בספרייה מצויים כתשעה עותקים מהספר עבוה"ק.

לקוטי שיחות > כרך לג > חג השבועות > שיחה א > 21

תורת מנחם > עג - שנת תשל"ג - חלק רביעי > שיחת יום ה' פ' בלק, י"ב תמוז, ה'תשל"ג > 51

תורת מנחם > לג - שנת תשכ"ב - חלק שני > בס"ד. שיחת חג הפורים, ה'תשכ"ב > 207

תורת מנחם > מו - שנת תשכ"ו - חלק שני > בס"ד. אחרון של פסח, ה'תשכ"ו > 315

לקו"ש חל"ט ח"א פ"ח כשם שיש לו כח בבבע"ג כו': 383. ח"ד פי"ט (שנה מל' שינוי ומל' שני): 368.