שמו של מלך המשיח

שמו של מלך המשיח הוא נידון במסכת סנהדרין, וחכמי הגמרא התחבטו בו.

ככל הנראה ישנו ענין לחקור אחרי שמו של מלך המשיח, וכמבואר בגמרא:

מה שמו, דבי רבי שילא אמרי שילה שמו, שנאמר עד כי יבא שילה.

דבי רבי ינאי אמרי ינון שמו, שנאמר יהי שמו לעולם, לפני שמש ינון שמו.

דבי רבי חנינה אמר, חנינה שמו, שנאמר אשר לא אתן לכם חנינה.

ויש אומרים מנחם בן חזקיה שמו, שנאמר כי רחק ממני מנחם משיב נפשי.

ורבנן אמרי, חיוורא דבי רבי שמו, שנאמר אכן חליינו הוא נשא ומכאובינו סבלם ואנחנו חשבנוהו נגוע מוכה אלהים ומעונה."

מכאן אנו רואים גם כי תלמידיו של כל אמורא אמרו על רבם שהוא המשיח; תלמידיו של רבי שילא אמרו "שילה" שמו, תלמידיו של רבי ינאי אמרו ש"ינון" שמו, תלמידיו של רבי חנינא אמרו "חנינה" שמו, ותלמידיו של רבי מנחם בן חזקיה אמרו כי "מנחם בן חזקיה" שמו, כשהם מביאים ראיה מפסוק ממנו מוכח כי שם המשיח הינו "מנחם".

ראשי התיבות של ארבעת השמות אלו, הוא משיח, מנחם, שילה, חנינה, ינון.

התייחסות הרבי לענין

הרבי עצמו היה מזכיר שוב ושוב את הענין כי שמו של המשיח הוא מנחם.

נגד פרסום הענין

כאשר אחד מהחסידים פרסם את שמו של הרבי כמשיח, התייחס הרבי לענין בכתב יד קדשו:

"אין כל חיוב כלל לחפש מיהו המשיח וכו´ אבל מ"ע מהת´ (=מצות עשה מהתורה) אהבת כאו"א (=כל אחד ואחד) מישראל, ושלילת המחלקת בתכלית ופשיטא שלא לעשות במזיד הפכו וד"ל (=ודי למבין).

בעד פרסום הענין

בהזדמנות הביא הרבי את מאמר הגמ' ממס' סנהדרין (המופיע לעיל), והוסיף:

"ואנן (חסידים) נעני' אבתרייהו (בנוגע לרבותינו נשיאנו, ובפרט כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו) - יוסף שמו, שנאמר ,,יוסיף א-דני שנית ידו גו' ואסף נדחי ישראל גו'", יצחק שמו, שנאמר ,,אז ימלא שחוק פינו".

בהזדמנות אחרת אמר הרבי:

...לפי סדר הקירבה אלינו משיח (מנחם שמו) יוסף יצחק ודובער

...ישנו מנחם – משיח צדקנו, מלך בן דוד, שבא כבשר ודם ויש לו עסק בתורה כדוד אביו, ומנהיג את כל העולם עד שינצח כל האומות כולם, ואז צועק כל העולם שזה משיח ודאי|

בנוסף לכך, בשיחה משנת תשנ"א מדבר הרבי במפורש על מעלת העיסוק בזיהוי המשיח של חסיד כלפי רבו והרבי עושה זאת בפועל על ידי התאמת פסוקים העוסקים במשיח והתאמתם לרבו-חותנו.

סיכום הדברים

יש המביאים ראיה מדברי הרבי כי אין ענין כלל לחקור מי הוא המשיח, אם כי יש דוחים זאת בטענה שאין למידים מהוראה חד פעמית של הרבי שנאמרה למי שהפיץ את שמו של הרבי תוך כדי היפך הענין של אהבת ישראל, ובפרט לאחר שראינו עידודיו הרבי של הרבי לפרסום זהותו כמלך המשיח. ראיה נוספת היא דברי הגמרא סנהדרין, שברור שאין דבריו של הרבי סותרים אותה.