ליקוי חמה

ליקוי חמה הוא ליקוי של השמש כאשר הירח מסתיר את השמש.

הליקוי

ליקוי חמה מתרחש כאשר הירח עובר במסלולו החודשי בין השמש לכדור הארץ ומסתיר את השמש, או חלק ממנה, מפני כדור הארץ.

בכל סוף ותחילת חודש עברי, כאשר הירח אינו נראה בשמים, הוא חוצה במסלולו את כיפת השמים שבין כדור הארץ והשמש. עם זאת, לא בכל חודש מתרחש ליקוי חמה שכן הירח עשוי לחלוף מדרום לשמש או מצפון לה. ככל שמעבר הירח תואם יותר את מיקומה של השמש בשמי כדור הארץ כך הליקוי יהיה "מלא" יותר וממושך יותר.

במקרא ובגמרא

כבר בנביא אנו מוצאים התייחסות לפחדים אלו, וכך אומר הנביא ירמיהו (פרק י’): “כה אמר ה’ אל דרך הגויים אל תלמדו ומאותות השמים אל תחתו, כי יחתו הגויים מהמה”. היינו, שאל להם לבני–ישראל לחשוש מליקוי המאורות, ורק על הגויים לחשוש מכך.

בגמרא מוסבר שפסוק זה נאמר "בזמן שישראל עושין רצונו של מקום", שאז אין הם צריכים לחשוש מליקוי החמה או הלבנה. אולם באופן כללי יש בכך סימנים רעים, וכפי שמובא שם בגמרא, ש"בזמן שהחמה לוקה – סימן רע לכל העולם כולו. משל למה הדבר דומה? למלך בשר ודם שעשה סעודה לעבדיו והניח פנס לפניהם, כעס עליהם ואמר לעבדו טול פנס מפניהם והושיבם בחושך".

לעומת זאת, רבי מאיר סובר, שאין זה סימן רע לכל העולם, אלא “לשונאיהם של ישראל [בלשון סגי נהור] – מפני שמלומדים במכותיהן. משל לסופר [מורה] שבא לבית הספר ורצועה בידו, מי דואג? מי שרגיל ללקות בכל יום ויום הוא דואג”. אך בהמשך לדברי רבי מאיר, עורכת הגמרא הבחנה בין ליקוי חמה לליקוי לבנה, ואומרת: “בזמן שהחמה לוקה – סימן רע לעובדי כוכבים, לבנה לוקה – סימן רע לשונאיהם של ישראל”.

בהמשך הגמרא נאמרה הפיסקה הבאה: "בשביל ארבעה דברים חמה לוקה: על אב בית דין שמת ואינו נספד כהלכה וכו’ . . ובשביל ארבעה דברים מאורות [הירח והכוכבים] לוקין: על כותבי פלסתר וכו’".

ליקוי החמה נגרם כתוצאה מחטאים מסויימים, וכאשר בני האדם עוברים על חטאים אלו – נעשה ליקוי חמה.