אוהל אדמו"ר הצמח צדק והמהר"ש: הבדלים בין גרסאות בדף

גרסה מ־07:09, 12 בספטמבר 2023

		ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: ערוך בצורת כתבה.
		אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.	עריכה

אוהל אדמו"ר הצמח צדק ואדמו"ר מהר"ש הוא בעיירה ליובאוויטש, שם הסתלקו ונקברו. האוהל ממוקם בתוך בית העלמין היהודי, אשר נהרס במשך השנים, וכיום רק מעט מציבות שרדו ממנו.

ביקור אדמו"ר הריי"צ באוהל

בערב ר"ח אלול שנת תרפ"ב נסע אדמו"ר הריי"צ לליובאוויטש להשתטח באהלי הקודש. בהיותו שם חזר מאמר חסידות בבית הכנסת אשר בבית החומה. הייתה זאת הפעם היחידה שביקר בליובאוויטש אחרי קבלת נשיאות חב"ד.

חורבן האוהל בימות השואה

בקיץ תש"א כבשו הגרמנים את העיירה. בי"ד בחשוון תש"ב רצחו את כל 483 היהודים אשר בה.

בתקופה שנחרבה החצר נחרב גם האהל. גם בית המדרש המחובר לאהל נחרב והנכרים גנבו את כתלי הגדר. כשהרוסים החלו להדוף את הנאצים מרוסיה נפגעה העיירה ליובאוויטש קשות מהקרבות ורובה נחרבה, והמצבות באוהל ניזוקו ונפלו.

בשנת תרפ"ד (1924) השתדל אדמו"ר הריי"צ לתקן את האהל, אמנם המצב הכללי הלך והחמיר במשך השנים.

בניית המצבות מחדש

האפשרות הראשונה שהייתה לאחדים מאנ"ש לבוא לליובאוויטש, הייתה בשנת תשכ"ו. לצורך זה נסע הרב אבא דוד גורביץ, מטשקנט הרחוקה אל ליובאוויטש, והקים שם את מצבות אדמו"ר הצמח צדק ואדמו"ר המהר"ש ההרוסות.

את האהל בנו מחדש בשנת תשמ"ט, הרב דוד נחשון ור' אבי טאוב. מאז ואילך מרבים אנ"ש לנסוע לליובאוויטש, לבקר בחצר רבותינו ולהשתטח על ציוני רבותינו.

בימי מלחמת העולם השנייה, בעת שהנאצים ימ"ש הרגו את יהודי העיירה, הם הרסו גם את האוהל הקדוש.

עברו שנים רבות ובשנת תשכ"ח החליטו שניים מהחסידים שנשארו ברוסיה - ר' מוטל קוזלינר ור' דוד אבא גורביץ' לדאוג לשיפוץ ובניית האוהל שנהרס כחמישים שנה קודם לכן, לשפצו, לנקות ולפנות את ההרס הרב שהיה במקום ולסמנו בגדר שתהווה כבוד וציון דרך לחסידים שיבואו להתפלל במקום. באותה תקופה עדיין שלט ברוסיה השלטון הסובייטי, ומשימה של שיפוץ אוהל קדוש הייתה בגדר חלום, אך שני חסידים נועזים אלו לא התפעלו והחליטו לעשות את המלאכה בכל מחיר. לאחר מאמצים רבים הם השיגו את סכום הכסף הנדרש ואז יצא ר' דוד אבא להמשך המלאכה.

ר' דוד אבא שהתגורר באותה העת בטשקנט לקח את ילדו בן התשע והחל לנוע לכיוון העיירה ליובאוויטש. אחת התחנות בדרך הארוכה הייתה בעיירה חרקוב שם פגש ר' דוד אבא את החסיד הישיש ר' שניאור זלמן סקבלו שלמד בצעירותו בעיירה ליובאוויטש. ר' דוד אבא חשב לצרף לנסיעתו את סקבלו, אך תשישותו הרבה לא איפשרה זאת. סקבלו המליץ לצרף לנסיעה במקומו את שכנתו גב' שרה פסיא שגרה בעברה בעיירה רודניא הסמוכה לליובאוויטש אך גם היא סירבה להצעה עקב תשישות, שרה פסיא מסרה לדוד אבא את שמו של קרוב משפחה שגר בעיירה רודניא - ר' נחום לבקובסקי שמו.

כבר למחרת הגיעו דוד אבא ובנו לעיירה רודניא הסמוכה לליובאוויטש, ולהפתעתם פגשו במרכז העיירה את ר' נחום. לאחר החלפת חוויות קצרה שמע ר' נחום על מטרת בואם ובשמחה נתן להם את המידע והעזרה הדרושים כולל הפנייה לאנשי המקצוע המתמחים בבניית גדר, הובלתה והתקנתה כראוי. משם נסעו לליובאוייטש בכדי לאתר את מקום הציון.

בליובאוויטש הם פגשו בגוי מקומי שיחד עם אשתו הובילם למרכז היער, שם הסיטה אשת הגוי כמה שיחים ואז נגלו לעיניהם שתי מצבות, האחת של האדמו"ר הצמח צדק והשנייה של האדמו"ר המהר"ש. בשלב זה ביקש דוד אבא מהגויים שיחזרו לביתם וישאירו אותו לבדו בכדי שיוכל להתפלל על קברי אבותיו. כשהלכו הגויים החלו הוא ובנו בניקוי המצוב וגיזום הצמחייה שמסביב. לאחר עבודה מאומצת היה המקום נקי וכשיר להתקנת הגדר. ר' דוד אבא צייר תרשים של מבנה הגדר, שתוכל להתאים למקום ולא תתקע בעצים שמסביב.

לאחר שסיים חזר דוד אבא לרודניא והצליח לשכנע את אחד מהמפעלים שירכיבו עבורו את הגדר. מכיוון שהכנת הגדר לקחה כשבוע נאלץ דוד אבא לנסוע ולהמתין בעיר הגדולה - מוסקבה בכדי שלא ייתפס. כשהייתה הגדר מוכנה נולדה בעייה חדשה: בעלי המפעל שהבינו למה הולכת לשמש הגדר לא הסכימו לבצע בעצמם את ההתקנה שמסמלת את השתתפותם במבצע יהודי שנוגד לחוקי הקומניזם. לאחר השתדלות רבה נמצא הפועל שהסכים להסיע את הגדר למקום שם הוא עבד יחד עם ר' דוד אבא (שהרגיש זכות נפלאה להשתתף בבניה עצמה) והם הקימו את הגדר.

סיפור ההקמה נשאר בסוד עד ליציאת משפחת גורביץ' מרוסיה בשנת תשל"א. בתשרי תשל"ב - כמה חודשים לאחר יציאתם, הגיע דוד אבא לרבי מלך המשיח, שם הוא כתב דו"ח מפורט עם כל פרטי ההקמה. לאחר תקופה נודע לו שהרבי לו קיבל את הדו"ח והוא התיישב לכתוב דו"ח נוסף עליו ענה הרבי תשואות חן.

בניית האוהל מחדש

כעשרים שנה לאחר מכן, לאחר התפרקותה של ברית המועצות, שב ר' דוד אבא לליובאוויטש, שם הוא ראה את האוהל המפואר שבנו ר' דוד נחשון ור' אבי טאוב בשנת תנש"א כיאה לציוני רבותינו נשיאנו.^[1] ^[2]

האוהל כיום

בשנים האחרונות עבר בית העלמין בליובאוויטש שיפוץ נרחב שעיקר השיפוצים מתמקדים באוהל.

הסירו מהאוהל את הגג^[3]. בית כנסת העקידה שוחזר^[4] ודרך מיוחדת נסללה מחצר רבותינו נשיאנו אל האוהל.

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לחב"דפדיה והשלימו אותו. יתכן שיש על כך פירוט בדף השיחה.

ראו גם

אוהל (קבר הצדיק)

קישורים חיצוניים

שניאור ברגר, הקמת אוהל רבותינו נשיאינו בליובאוויטש, ראיון עם הרב דוד נחשון, שבועון בית משיח גליון 1018 עמוד 33
שניאור ברגר, הקמת גדר מצבות רבותינו נשיאינו, ראיון עם הרב דוד אבא גורביץ', שבועון בית משיח גליון ח' טבת תשס"ג עמוד 24
אהליאב אבוטבול, הכרעות בית דין רבני חב"ד בבית החיים בליובאוויטש, בתוך 'העיירה ליובאוויטש מתעוררת', שבועון בית משיח גליון 944 עמוד 76

הערות שוליים

[1] כתבה בבית משיח על בניית האוהל

[2] ר' אבי טאוב ע"ה בהקמת האוהל בעיירה ליובאוויטש

[3] עפ"י הנחיית הרבי באוהל אדמו"ר הריי"צ^[^{דרוש מקור]}

[4] התרגשות בעיירה ליובאוויטש: שוחזר "בית הכנסת של העקדה"

[1]

[2]

[3]

[4]

@@ שורה 19: / שורה 19: @@
 [[קובץ:הקמת הגדר סביב מצבות רבותינו.jpg|שמאל|ממוזער|250px|אחרי שיקום המצבות והקמת גדר סביבם]]
 האפשרות הראשונה שהייתה לאחדים מאנ"ש לבוא לליובאוויטש, הייתה בשנת [[תשכ"ו]]. לצורך זה נסע הרב [[אבא דוד גורביץ]], מ[[טשקנט]] הרחוקה אל ליובאוויטש, והקים שם את מצבות אדמו"ר הצמח צדק ואדמו"ר המהר"ש ההרוסות.
+[[קובץ:אבא דוד גורביץ שחזור הקמת מצבות ליובאוויטש.jpeg|שמאל|ממוזער|הרב אבא דוד גורביץ במהלך שחזור הקמת מצבות אדמו"רי ליובאוויטש]]
 את האהל בנו מחדש בשנת [[תשמ"ט]], הרב [[דוד נחשון]] ור' [[אבי טאוב]]. מאז ואילך מרבים אנ"ש לנסוע לליובאוויטש, לבקר בחצר רבותינו ולהשתטח על ציוני רבותינו.