אהבה ויראה: הבדלים בין גרסאות בדף
שמואל חיים (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
ערך זה עוסק ביחסים שבין | ערך זה עוסק ביחסים שבין '''[[אהבת השם]] ו[[יראת השם]]''', והסוגים השונים שלהם. | ||
{{אהבה ויראה}} | {{אהבה ויראה}} | ||
==אהבה – מקירוב, יראה – מריחוק== | ==אהבה – מקירוב, יראה – מריחוק== | ||
גרסה מ־11:28, 6 ביוני 2022
ערך זה עוסק ביחסים שבין אהבת השם ויראת השם, והסוגים השונים שלהם.
| אהבה ויראה | |
|---|---|
| בחינות באהבה | |
| |
| בחינות ביראה | |
| יראה • יראת העונש • יראה עילאה • יראה תתאה |
אהבה – מקירוב, יראה – מריחוק
התכללותם זו מזו
אי אפשר זו בלא זו (מעלות את התורה והמצוות)
האהבה, קשורה בקשר הדוק ליראה. אהבה ויראה הן "דחילו ורחימו", והן שתי כנפי העוף שביחד מעלות את התורה, התפילה והמצוות להתאחד עם פנימיות העולמות העליונים[1]. וזהו שאומר הזוה"ק[2] "אורייתא בלא דחילו ורחימו לא פרחא לעילא".
דהיינו, אהבה בלא יראה לא יכולה להעלות את התורה ומצוות למעלה, וכן יראה בלא אהבה.
סדר העבודה: יראה אהבה אהבה יראה
כשמשתדל האדם ביראה תתאה יכול הוא להתבונן ולהגיע לאהבת עולם, וזו האחרונה היא כלי שבתוכו יכולה להתגלות אהבתה העצמית של הנפש - "אהבה רבה". רק כשמתגלה זו האחרונה יכול האדם להגיע לשלימות הביטול לאלוקות ב"יראה עילאה"[3].
יראה תתאה
יראה תתאה היא ראשית העבודה ועיקרה ושורשה [4], וכוללת בעצמה כמה דרגות: א. בושה על דרך "שלא יראני אדם". בדרגה זו עדיין אין יראה כלל לא מהקב"ה ולא מהחטא, אבל היא מספיקה כדי למנוע את האדם מעבירות. ב. קבלת עול מלכות. גם כאן עדיין אין בלב שום רגש יראה, אלא הרי זה כאדם שקיבל על עצמו להיות עבד המלך, ולכן עושה את המוטל עליו ולא מורד בו. דרגה זו תמנע את האדם מעבירות במצב רגיל, אבל ספק אם תעמוד לו בשעת נסיון – ולכן גם היא אינה מספקת. ג. "כעומד לפני המלך". כשמתבונן שהמלך הגדול הקב"ה נמצא איתו עימו באותו חדר, וגם בוחן כליותיו וליבו אם עובדו כראוי. ד. יראת אלוקים בבחינת קטנות – מהתבוננות, שכשם שהנשמה מחיה את הגוף למרות שאין רואים אותה, כך מחיה הקב"ה את כל העולם למרות שאינו רואהו. ה. יראת אלוקים בבחינת גדלות – מהתבוננות כיצד מחיה הקב"ה את כל העולמות העליונים, המלאכים והנשמות.
אהבת עולם
נקראת גם "אהבה שכלית", ולעיתים "אהבה זוטא"[5]. אהבה זו היא הדרגה הנמוכה ביותר בעבודת ה' (שעיקרה אהבה, "לית פולחנא כפולחנא דרחימותא"[6]), אך אפילו היא אינה שייכת שתתגלה אצל בעל עבירה, ולכן חייב הרשע לשוב בתשובה לפני שמתחיל לעבוד את ה'[7].
אהבה רבה
אהבה זו היא טבע הנשמה, כאשר הוא בא לידי גילוי בלב (וכשמתגלה רק "בתעלומות תבונות מוחו וליבו" נקראת אהבה מסותרת).
יראה עילאה
יראה זו אינו רגש של פחד אלא של בושה, ומתגלה אצל האדם כשמגיע לדרגה בו הוא מרגיש את פנימיות האלוקות שבתוך העולמות. יראה זו אמנם מתגלה רק אחרי שהתגלה אצלו טבע הנשמה (באהבה רבה), אך שורשה נעוץ דווקא בדרגה הנמוכה ביותר – יראה תתאה. ללא השתדלות ביראה תתאה לא תתגלה היראה העילאה.